הכוונה להביא לסגירת משרדי "אל־ג'זירה" בישראל, שעליה הכריז שר התקשורת איוב קרא, היא צעד מבורך, אך אין להסתפק בו. הגיעה העת להסיר מסכות. אל־ג'זירה אינה אמצעי תקשורת, היא אמצעי לחימה בידי שליט קטאר. ברצותו, הוא מפנה אותה לכל כיוון שנתפס על ידיו כקורבן מתאים לגחמותיו, ויורה. קטאר השקיעה וממשיכה להשקיע הון באימפריית השידור שלה, רק בשל ההבנה כי בעידן שבו אנו חיים מדובר בנשק מתוחכם ורב־עוצמה, משמעותי יותר מספינות וטנקים.
התמודדותה של ישראל, כחברה דמוקרטית, עם הגרועים שברודנים ומפירי זכויות האדם נערכת מלכתחילה בתנאים שאינם שווים. בעוד אנו מוקירים את החירויות השונות ופועלים לקיים אותן גם כשמאיימים על קיומנו, קיצוני האסלאם לא מכירים בשום זכות למעט "זכותם" לזרוע הרס ורצח. מבחינתם, אופייה הדמוקרטי והחופשי של ישראל הוא עוד אמצעי שאפשר ורצוי לנצל כדי להקיז את דמם של הישראלים. למעשה, ישראל מתמודדת עם אויביה כשידה האחת קשורה. אנו נמנעים מלבצע הרבה צעדים יעילים שיכלו בוודאי לפגוע באויב ולסכל את האיום הנשקף ממנו, רק משום שאיננו רוצים לנגוס, ולו במעט, בזכויות של יחידים ושל קבוצות שונות, גם כאלה שהיו בשמחה מוחקים אותנו מעל מפת העולם לו רק יכלו לעשות זאת. אלא שגם למתירנות הישראלית ולנדיבות כלפי מבקשי רעתנו צריך להיות גבול.
לא יעלה על הדעת להסכים לפעילות ולשידור בישראל של ערוצי טלוויזיה המשרתים מדינות וגופים הפועלים לחיסול המדינה היהודית ולפגיעה בה. במבחן היחס לישראל אל־ג'זירה אינה שונה באופן מהותי משופרות התעמולה של איראן ושל חיזבאללה. נכון, באל־ג'זירה דואגים לעטוף את המסרים הארסיים בעטיפה צבעונית ומקצועית, מערבית למראה, אך התכנים שלה נגועים בשנאה גלויה ובהסתה חסרת מעצורים לאלימות נגד ישראל. אנשי הערוץ בישראל אינם מסקרים אירועים אלא מנסים להצית אש, ויש להתייחס אליהם בהתאם.
ישראל אולי הפכה לקורבן הראשון והעיקרי של "ערוצי הטרור" במסווה של תקשורת לגיטימית, אך היא לא לבד. נשק התעמולה היה מאז ומתמיד בין האהובים על שלל משטרים רצחניים וחורשי רע. אל־ג'זירה המחישה את יעילותה ככלי מסית עוצמתי וציני, וצפוי שעוד ועוד דיקטטורים ירצו לרכוש לעצמם "צעצוע" דומה. רק תחשבו כמה אפשרויות קוסמות נפתחות בפני אידאולוגיה טוטליטרית שמצטיידת ברשתות מדיה: לשקר, להסית, לזרוע כאוס, ללבות שנאה, להפיץ "פייק ניוז" ואפילו להצית שפיכות דמים - והכל בלי להסתכן, בלי להתלכלך ובלי לצאת מאולפן ממוזג.
יותר ויותר מדינות דמוקרטיות ימצאו את עצמן מותקפות על ידי ערוצים מטעם ויצטרכו לחשוב על דרכי התמודדות. נכון להיום, העולם החופשי אינו ערוך להתגונן מפני התופעה. יתרה מזאת, חלקו הגדול אף אינו מזהה את האיום. פעילים אנטי־ישראליים ינסו לבטח להציג את המאבק שלנו בשקרי אל־ג'זירה כפגיעה בחופש הביטוי, ואנו צריכים להיות מוכנים להפריך האשמה זו. עם זאת, כמה ממדינות המערב התעוררו לאחרונה מהתרדמה לנוכח הפעילות התעמולתית של רוסיה, והחלו להבין את פוטנציאל הנזק הנשקף גם להן מכיוון של פסאודו־תקשורת.
גם מרבית מדינות ערב שותפות להבנה כי פעולותיה של ישראל כלפי אל־ג'זירה מוצדקות ונכונות. אין זה מקרה ששום גורם ערבי מרכזי לא התייצב לצד הערוץ. זוהי שעת רצון לקבוע כללי משחק חדשים ולסיים את חופש התעמולה, השיסוי וההסתה של אויבי ישראל מכל הסוגים והמינים. כפי שלא נרצה למצוא בין עשרות הערוצים המשודרים בפלטפורמות "הוט" ו"יס" את הערוץ של דאעש, כך אין שם מקום לאל־ג'זירה ולרשתות שנאה דומות. אם יש צורך בשינויי חקיקה על מנת להגיע לכך, יואילו המחוקקים לתקן את החוק, כדי להפסיק את שידורי העוולה ולהגן על אזרחי ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו