הפשע החקלאי מסוכן לכלל החברה

בשבוע שעבר הוצת מתבן בקיבוץ רביבים שבמועצה האזורית רמת נגב. השבוע הוצת בית אריזה בצפון ולפני כשבועיים, במועצה האזורית מרחבים, נתפסו יותר משבעה עבריינים ששדדו תוצרת חקלאית. לאלו אפשר להוסיף את המקרה שבו נחקר בימים אלו תושב מושב בית יצחק, שנאלץ לירות בפורצים שאיימו על חייו - ואף להרוג אחד מהם - ואילו חקלאי בן 75 מקיבוץ חפץ חיים מצא עצמו מבריח פורצים באמצעות ירי מנשקו לעבר רגליהם, מה שלא מנע מהמשטרה להחרים דווקא את נשקו שלו.

מדובר בתופעה מסוכנת והרסנית ההולכת ומתרחבת במרחב הכפרי, האחראי לרוב התוצרת החקלאית במדינת ישראל. התופעה גובה נזק מצטבר של מאות מיליוני שקלים בשנה, ומאיימת על שלום התושבים, אשר רבים מהם חיים גם כך באזורי עימות ולאורך גבולות המדינה. כשם שאותו פורץ נכנס ליישוב, כך באותה קלות יכולים להיכנס גם גורמי פח"ע שלא יסתפקו בגניבת תוצרת או ציוד חקלאי.

תושבי המרחב הכפרי חיים ברוב המקרים ביישובים קטנים ומבודדים, ללא תחנת משטרה הנמצאת במרחק דקות ספורות. ראוי שביטחונם יתבסס על שילוב של כוחות משטרתיים מיומנים ומוכשרים לפעול במרחב הכפרי, על אמצעי מיגון פיזיים וטכנולוגיים ועל כוחות מתנדבים. דווקא לאור כך עצוב לגלות שהמדינה בחרה לקצץ בעלות חלק מאותם מרכיבי ביטחון, שהכוחות המיומנים לפעול במרחב הכפרי (פלוגות השיטור הכפרי) נמצאים יותר משלוש שנים בתגבורים בירושלים, ובמקביל החל מהלך של סיפוח גורמי מג"ב המיומנים לפעול במרחב הכפרי לכוחות המשטרה "הכחולה".

יגאל אלון אמר פעם: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". זה אולי לא נעים לומר, אבל ישראל של 2017 נמצאת בדרך הנכונה להגשמת מילותיו של אלון. המדינה שלנו, שהתפארה בעבר בהיותה ארץ זבת חלב ודבש, שחרתה על דגלה את גידול הפירות והירקות, את עבודת האדמה ואת החזון החקלאי, שההתיישבות קבעה ועדיין קובעת את גבולות המדינה ושומרת על אדמות המדינה, לא נלחמת מספיק על החלום הזה.

נכון - כוחות מג"ב והמתנדבים לסוגיהם מבצעים עבודה קשה ומקצועית. בעת האחרונה אנו אף עדים לירידה בחלק מסוגי העבירות המסווגות כעבירות חקלאיות, אבל עדיין יש פעילות עבריינית ולאומנית רבה ברחבי המגזר הכפרי ותחושת הביטחון של התושבים נפגעה באופן משמעותי. על המדינה ומערכת המשפט להתאים עצמה למציאות העגומה, להחזיר כוחות מג"ב מיומנים שנלקחו למקומות אחרים ואף לתגבר את הכוחות הפועלים במרחב הכפרי, להחמיר את הענישה למי שהורשע בעבירות של פשיעה חקלאית ולתת מענה וגיבוי מדינתי לביטוח החקלאים נגד פשיעה חקלאית.

לצערי, נדמה כי בתי המשפט בישראל מקילים עם העבריינים. לא ייתכן שהמשטרה מפעילה את כל הכוחות לתפיסת העבריינים, מגישה נגדם כתב אישום, ואילו מנגד, בית המשפט משחרר את העבריין בקנס פעוט. כך יוצא שהחקלאים מוצאים עצמם לבד בצריח מול סכנת פשיעה חמורה ואף סכנת חיים. הגיע הזמן לשנות את המצב.