הרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט, הודיע כי אם יבקש אלאור אזריה חנינה - ישקול אותה בכובד ראש. זו הודעה מיותרת לחלוטין. ברור שאם תבוא בפני הרמטכ"ל בקשה לחנינה הוא ישקול אותה בכובד ראש. וכי בקשות אחרות נשקלות על ידיו בקלות ראש? ומדוע בכלל להודיע על כך? האם הרמטכ"ל צריך להזמין בקשות חנינה של חיילים עבריינים?
הכרעת בית הדין לא הפתיעה איש. חמשת השופטים דחו את בקשת התביעה להחמיר בעונשו של אזריה ברוב של שלושה נגד שניים, והחלטתם מספרת עד כמה קרוב היה בית הדין לקבל החלטה אחרת. מי שקורא את פסק הדין אינו יכול שלא להתרשם מנחרצותם של השופטים באשר להריגת אדם בדם קר - בניגוד לחוק ולערכי צה"ל - בשל החלטה אישית של חייל המבקש לנקום.
אין כאן שום היסוס באשר למניעיו של העבריין, באשר לכך שאין מדובר לא בחשש פן המחבל היה מסוגל, עדיין, לפגוע באנשים נוספים, לא בטעות כלשהי או באי־הבנת פקודות צה"ל. נחישותה של ההכרעה המשפטית עומדת אל מול העונש הסמלי שקיבל אזריה, והפער הזה איננו מוסבר. בסופו של יום אומרת המערכת כי חייל, אף על פי שחטא, חייל שלנו הוא, ואי אפשר להענישו כפי שראוי היה להענישו. זו אמירה בעייתית.
החלטה של הרמטכ"ל (אשר מן הרגע הראשון היה חד וברור באשר ליחסו להרג המחבל, בניגוד לכמה אישים בכירים במערכת) לחון את ההורג עוד לפני שהחל לרצות את עונשו, תיצור פער גדול עוד יותר בין הנחישות להרחיק מקרים כאלה מצה"ל ולבער את הרעה, לבין הפיכת משפטו של אזריה לסוג של תרגיל אינטלקטואלי.
אם לא יישב החייל בכלא אפילו 18 חודשים, לאחר שעשה מעשה נורא וגרם נזק קשה לתדמיתו של צה"ל ולתדמיתה של ישראל, הטוענת כי צבאה הוא המוסרי ביותר בעולם - יפגע איזנקוט בכל אשר עשה עד כה בהקשר זה ובכל ההערכה שנוצרה למערכת המשפט של הצבא. הדבר יתקבל כעין משחק מכור, שבו המערכת המשפטית הצבאית עושה עבודתה נאמנה, מוציאה מתחת ידה הכרעות משפטיות שכל צבא היה מתגאה בהן, והכל נעשה מתוך ידיעה מראש שהחנינה תינתן ברגע שתתבקש.
המערכת המשפטית פועלת בניגוד מוחלט לדעת רוב בציבור, אשר אינו מבין למה חייל צריך לשבת בכלא "רק" על כך שהרג מחבל לאחר שזה נוטרל. חנינה לאזריה תחבר את הרחוב עם המערכת, ובא לציון גואל: הצבא חי בתוך עמו, הוא אינו יכול להרשות לעצמו, לכאורה, פער כזה, והוא מכסה עליו בדמות חנינה. זו תהיה פשיטת רגל מוסרית, כניעה לפופוליזם, ויתור על יומרה לחנך גם כאשר מדובר במהלך בלתי אהוד.
על הרמטכ"ל יהיה, אכן, לשקול היטב את בקשת החנינה, אך להבין כי אם יעניק אותה, יעביר את המסר ההפוך מזה שהעביר, באומץ, בתקופה שחלפה מאז אותו פשע בחברון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו