ירדן־ישראל: לשמר את הקשר

המשבר המתגלגל עם ירדן, שהחל בהר הבית ונדד לשגרירות בעמאן, מובנה בתוך מערכת יחסים מורכבת ודואלית בין שתי המדינות. הדבר החכם ביותר שניתן לומר כרגע על הקשר הזה הוא, שהן לישראל והן לירדן יש אינטרס מובהק לשמר ולתחזק אותו; להמשיך ולהיות תלויים זה בזה, ולא למצוא עצמם בסיום "עסק הביש" הזה, תלויים זה לצד זה.

ירדן, שמזוהה עם ציר המדינות הערבי־סוני המתון, נשענת על ישראל ועל בעלות בריתה במערב (אירופה וארה"ב) כדי להוסיף ולקיים - פשוטו כמשמעו - את המשטר המלוכני שלה. הבדואים ותושבי השבטים הנאמנים למלך עבדאללה, שמרכיבים את השדרה הביטחונית והצבאית של הממלכה, מהווים מיעוט בקרב האוכלוסייה שם. הפלשתינים לעומת זאת - ובהם פלגי "האחים המוסלמים" שהם הרוב בירדן - מהווים מקור לדאגה מתמדת ליציבות המשטר שם.

בעבר, ישראל כבר סיפקה לירדן מידע על גורמים חתרניים שסיכנו את יציבות הממלכה. צבא ירדן ערך בעבר תמרונים משותפים עם צבאות בריטניה, צרפת וארה"ב. הקשר בין הר הבית לירדן, הרואה עצמה כ"אפוטרופוסית" שלו, נתפס על ידי ישראל ו"המערב" כמכשיר שתורם ליציבות המשטר בירדן, ומעניק לו סוג של "תעודת כשרות" מול הקיצונים שם. על הרקע הזה הפכה ישראל את ירדן בשנים האחרונות לשותפה בניהול הר הבית, והיא אף עיגנה זאת, אם כי לא במפורש, בחוזה השלום עימה.

מנקודת המבט הישראלית, ירדן היא נכס אסטרטגי, אזורי וביטחוני. הסכם השלום עימה פטר את ישראל מנטל התחזוקה של קו גבול ארוך ומסובך. ירדן חוצצת בין עיראק לישראל ובין סוריה לסעודיה. היא מאפשרת לנו להעביר דרך שטחה סחורה למדינות המפרץ. היא משתפת איתנו פעולה בפרויקט תעלת הימים; והיא גם רוכשת מישראל במיליארדי דולרים כמויות גדולות של גז טבעי. על פי פרסומים זרים, המוסד הישראלי אף ביקש בעבר מירדן אישור להפציץ מתחומיה אתרי נשק כימי בסוריה.

כל זה ועוד, תלוי עתה על בלימה. במשך שנים, ישראל משלימה עם דברי הסתה ירדניים קשים נגדה, מתוך הבנה שזהו מס שפתיים הכרחי לאוזני האוכלוסייה הפלשתינית הירדנית; הבעיה היא שכאשר הדברים נוגעים בהר הבית, גם לכושר התמרון של המלך וגם לכושר התמרון של ישראל, יש מגבלות.

לפני שנים, רכשו נציגיו של המלך חוסיין (אביו של עבדאללה) ציור בן 130 שנה, פרי מכחולו של הצייר הגרמני גוסטב באוארנפיינד. הציור מתעד דמעות כאב של יהודים בשער הכותנה, בואכה הר הבית. הוא מפאר אחר כבוד עד היום את אחד מחדרי ארמון המלוכה בעמאן. הציור הזה - אם תרצו - מתמצת בזעיר אנפין גם את מערכת היחסים הסבוכה בין שתי המדינות בסוגיית ההר. ישראל וירדן חולקות את ההר ביניהן, אך שתיהן נמצאות ולא נמצאות בו, ממש כאותם יהודים שהנציח באוארנפיינד במכחולו לפני שנים רבות, בשערי ההר. על ההר ושעריו - עם מגנומטרים או בלי - יקומו או ייפלו היחסים בין שתי המדינות. אם צריך להמר עכשיו - לשני הצדדים יש יותר מדי להפסיד מכדי שהם ירשו לעצמם שלא לפתור גם את הפלונטר הנוכחי.