עונש מוות למחבלים: חלק מההרתעה הלאומית

20 שנים כמעט, בתפקידיי השונים בצה"ל, היתה לי הזכות, הסמכות והאחריות ללחוץ על ההדק. מעולם לא העזתי לעשות זאת ללא שיקול דעת מבצעי וערכי, ובכל מקרה נתתי את דעתי לצורך בהבחנה בין מעורבים לבלתי מעורבים. תמיד ידעתי כי הפעולה שאבצע מחויבת להתאים לרוח צה"ל, לקוד האתי ולמוסר הישראלי והיהודי. בלא מעט מקרים לקחתי סיכונים מחושבים, כדי לשמור על אידיאלים מוסריים.

אבל אסור לנו להתבלבל, מחבל או מחבלת עם סכין, רכב, מטען נפץ או נשק, הבאים לפגוע בנו אינם זכאים לשמץ של רחמים או שיקול דעת. מחבל כזה חייב למות, אם על ידי אנשי הביטחון באותו רגע ואם בגזר דין מוות על ידי בית דין ישראלי. אדם שיצא מביתו להרוג בנו בעקבות הסתה או אדם שיצא לפגע בנו בשל שייכותו לחמאס או לכל גורם קיצוני אחר, הוא טרוריסט ללא זכויות!

שנים רבות אנחנו מנסים לנהל שגרה של הרתעה מול אויבינו. מצרים וירדן לא העלו על דעתם לצאת למלחמה נוספת לאחר תבוסתן במלחמת יום כיפור. סוריה שבדקה את כוחנו פעם נוספת במלחמת שלום הגליל, הפנימה גם היא את המחיר של תבוסה. כשמדובר בצבאות, תודעת התבוסה היא תודעה לאומית הבאה לידי ביטוי בהשמדת יכולת צבאית. כשמדובר בטרור המופעל על ידי חמאס, חיזבאללה ושאר ארגוני הג'יהאד, תודעת התבוסה היא תודעה אישית. עלינו לפעול כך שכל אדם המבקש לבצע פיגוע יידע את התוצאה הסופית הצפויה לו ולמשפחתו.

אנחנו לא יכולים להמשיך להתנהג כאילו אנחנו חיים בגולה ולחפש אהדה וצידוקים לכל פעולה. דווקא מאורעות השואה שעברנו מחייבות אותנו לנקוט פעולה ולא לתת את הלחי השנייה. אנחנו עם החי במדינה ריבונית שחייב להגן על עצמו.

עונש מוות למחבלים אינו רק עונש על המעשה, הוא חלק ממרכיבי ההרתעה הלאומית שלנו. מחבל שלא חוסל בזמן האירוע, חייב להיות מושפל ומובס, ממש כשם שעשו האמריקנים לסדאם חוסיין. תוצאת המשפט של רוצח טרוריסט גם היא צריכה להיות ברורה. כל שנותר הוא לקבוע את השיטה, תלייה או כיסא חשמלי. יתר על כן, המעגל הראשון של משפחתו של המחבל לא יורשה לפתוח סוכת אבלים וביתם ייהרס מייד. לפעמים, עם כמה שזה נשמע חריג לאוזניים מסוימות, צריך להשכים ולהרוג או לדון למוות כדי להמשיך ולחיות.