האינפלציה של המושג "הדתה"

71,200. ובמילים: שבעים ואחד אלף ומאתיים. זה מספר התוצאות ש"גוגל" נתן לי השבוע, כשחיפשתי את המילה "הדתה" תחת לשונית "חדשות". בגוגל עצמו, אם שאלתם, המספר כבר עומד על 181 אלף. אבל אני באתי להבין משהו אחר: על מה המהומה, למען ה'? אז חיפשתי קצת בחדשות כדי לבדוק מה קורה כעת, כאן ועכשיו, ומתברר שאני לא בעניינים.

הנה, למשל, כמה מהכותרות המפחידות של החודש האחרון: "אליקים רובינשטיין מציג: הדתה גם בבית המשפט"; "מנהיג העבודה החדש והמפתיע: נגד הדתה בבתי הספר"; "הדתה - היא בכל מקום"; "כמו שטיפת מוח: עדויות הורים על הדתה בקייטנות משרד החינוך"; והכותרת המפתיעה (ב"הארץ"): "גם חמש יחידות מתמטיקה זו הדתה".

עכשיו, בואו נפרק לרגע את אחת הכתבות. לא כולן, אין לכם זמן לפירוק של 71,200 אזכורים עדכניים על הדתה, אבל בואו נבחר אחת. הנה, זו למשל, המסקרנת, שמצאה הדתה לא רק בבתי הספר אלא גם - שומו שמיים! - בקייטנות הממומנות על ידי משרד החינוך. ומה מלמדים שם, בקייטנות החשוכות האלה - כיצד לובשים שטריימל? מדוע לפי ההלכה יש להאריך במילה "אחד" של "שמע ישראל"? מה דינו של "מוסר"? מה זה "מכין משבת לחול"? לא בדיוק.

תחת הכותרת הזועקת הזאת, "הדתה בקייטנות משרד החינוך", הכתבה עצמה והעדויות שכללה הזדעזעו ממשקל היתר שניתן בקייטנות הללו ללימוד ולחוויות סביב נושאים הקשורים לירושלים הבירה: "אתרים בירושלים", "שירים על ירושלים", "מבנים בירושלים", "בניית חומות העיר", "ילדים בירושלים" ו"דמויות בירושלים". זהו, פחות או יותר. אמא מזועזעת מתל אביב הגיבה בכתבה ואמרה: "הייתי בהלם. לא הגיוני לכפות נושא שכזה שלא באמת מעניין ילדים בכיתות א'-ג'. זה לא תואם גיל ובוודאי לא תואם קייטנה. לא מקובלת עלי כפייה דתית".

רגע, על מה היא בעצם מתלוננת - שזה משעמם? מסכים. נדמה לי שגם אני בכיתה ג', בתלמוד תורה שבו למדתי, נרדמתי עם השוקו והלחמנייה ביד בחום הלוהט של אוגוסט מול השיעור שהמדריך בקייטנה מסר על ירושלים. נו, אז בואי נצטרף ביחד ונתחיל את "מחאת השעמום". לא ניתן לילדינו להשתעמם בקייטנות!

אבל יש הבדל בין שעמום לבין כפייה דתית. לא ראיתי את תוכנית הלימודים הזו, וגם לא השתתפתי השנה בקייטנות האלה, לא כמדריך ולא כחניך, אבל אני לא חושב שממש לימדו שם את הלכות "קדושה שניתנה לשעתה ולעתיד לבוא" או סיפרו על שלמה המלך שקידש את ירושלים, או על הרב אלישיב ז"ל, מדמויות ההוד של ירושלים בדור האחרון, מבחינתי ומבחינת מאות אלפי אנשים. אז מה כן לימדו שם? קצת פולקלור, קצת על ההיסטוריה של העם היהודי. ומה לעשות, תל אביב תיבנה ותיכונן, לא היתה חלק ממנה, אי אז לפני 2,000 ו־3,000 שנה.

אז זו כתבה אחת. אבל חכו, אני לא מתכוון להשאיר את שאר ה־71,199 בצד. אני מתכוון לעבור אחת־אחת. אוקיי, נקסט, מה הכתבה הבאה? "הדתה בחמש יחידות במתמטיקה". אוי, באמת. אכפת לכם שאדלג עליה?

הכותב הוא עיתונאי חרדי