זיכרון הודי־ישראלי

הביקור שיערוך היום ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי בישראל מעלה בי זיכרונות מהתקשרויות העבר שלי עם הודו, בתקופה שבה מדיניותה הושפעה באופן משמעותי מבריה"מ, תנועת המדינות הבלתי מזוהות והנפט הערבי.

לעולם לא אשכח את פגישתי הבלתי נעימה עם רה"מ אינדירה גנדי ב־21 בדצמבר 1981. היא טענה שיהודים אמריקנים הסיתו את ארה"ב נגדה בשל מדיניותה כלפי ישראל. הדיון הפך לעוין והיא כמעט נשמעה אנטישמית. הפגישה הותירה אותי מוטרד עמוקות ופסימי. אף על פי כן, להינדים בהודו מעולם לא היה רקורד של אנטישמיות, התנשאות אנטי־יהודית או ניסיון להעביר אחרים על דתם. וגם לאחר שמרבית הקהילה היהודית עלתה לארץ, שארית שרידי בני ישראל העתיקים הצליחו לשמר את בתי הכנסת והמרכזים הקהילתיים שלהם.

במשך שנים המשכתי להשתדל, ללא הצלחה, לטובת שינוי במדיניות ההודית כלפי ישראל. אך בדצמבר 1991, עם התפרקותה של בריה"מ ולבקשתו של ד"ר משה יגר ממשרד החוץ הישראלי, ביקשתי לקבוע פגישה עם ראש ממשלת הודו ראו. יגר פגש אותו ביולי 1991 לאחר חטיפתם של תיירים ישראלים בקשמיר, אך אותה פגישה הידרדרה למתקפה אנטי־ישראלית.

הודות להתערבותם המשותפת של חבר הקונגרס סטיבן סולארז ושר החוץ האוסטרלי אז גארת אוונס, בקשתי נענתה, אמנם באי רצון, בחיוב. זו היתה הפגישה הראשונה לאחר שנים רבות בין ראש ממשלה הודי לבין נציג יהודי גלובלי. בתוך זמן קצר היה נהיר שראו פתוח הרבה יותר מקודמיו לשיפור הקשרים עם יהדות העולם ועם ישראל. בפועל, נעשו רק שינויים מינוריים ולא חל שיפור מהותי במדיניותה של הודו. הודו אף לא הסכימה לשקול קשרים דיפלומטיים מלאים עד שתושג התקדמות משמעותית בתהליך השלום.

בתחילת 1992, שוב בסיוע התערבותם של אוונס וסולארז, העניק לי רה"מ ראו פגישה נוספת. הפגישה התקיימה שבועיים קודם לביקור קריטי שהוא עמד לקיים בארה"ב. הדיאלוג היה מתוח ובלתי נינוח, ובאחד מההימורים הפוליטיים הגדולים של חיי ועם מידה מרוסנת של חוצפה אמרתי לו, כאזרח פרטי שאינו מעביר מסר פורמלי מהקונגרס היהודי העולמי ולא מממשלת ישראל, שאני סמוך ובטוח שכל עוד היחסים הדיפלומטיים יידחו, הוא יזכה בארה"ב ליחס של מנודה בדומה לזה שלו זכה נשיא עיראק, סדאם חוסיין. השגריר האוסטרלי, שבו דחקתי שלא להשתתף, ביודעי שפגישה זו עלולה להיות בלתי נעימה, ישב שם משותק. כעבור כמה רגעים, ראו השיב בנאום תוכחה כנגד עזות המצח שלי. עזבתי את הפגישה בטלטלה, תוך שאני מאמין שחציתי קו אדום ואהיה מוכרח לשאת בתוצאות.

לתדהמתי, כעבור כמה שבועות וסמוך ליציאתו של ראו לארה"ב, הודו הכריזה על מיסוד קשרים דיפלומטיים מלאים עם ישראל. יגר ממשרד החוץ הישראלי כתב בהמשך שפגישתי שיחקה תפקיד קריטי בגיבוש החלטתו של ראו לשדרג את מערכת היחסים עם ישראל. בהמשך, פגשתי את ראו פעם נוספת, הודיתי לו על תמיכתו והעברתי לו מסר של הכרת תודה מרה"מ יצחק שמיר על הצבעתה של הודו באו"ם לביטול החלטה 3379 שקבעה ש"ציונות היא צורה של גזענות" .

כיום, רבע מאה מאוחר יותר, ישראל יכולה להתגאות במערכת יחסים מצוינת עם הודו – מדינה שתהפוך באופן בלתי נמנע למעצמת על. ישראלים רבים נהנו מטיולי טרום צבא ארוכים בהודו, שם הם בנו קשרים בין־אישיים ישירים. אנו פיתחנו מערכת יחסים ביטחונית עוצמתית והפכנו לשותפי מסחר משמעותיים. גם באופן פוליטי, הודו מתחילה להפגין באופן פומבי את חיבתה לישראל.

האינדיקציה הטובה ביותר ליחסינו הקרובים ולשינוי המשמעותי היא הביקור ההיסטורי הראשון של ראש ממשלה הודי בישראל. אלו מאתנו שהיו מעורבים בקידום יחסי ישראל־הודו לפני כמה עשורים מעולם לא חלמו שהקשרים הללו יהפכו להיות כה חזקים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו