רוסיה מאיימת להפיל מטוסים אמריקניים, איראן חולמת על גישה לים התיכון, והכורדים דוהרים קדימה - למורת רוחם של הטורקים • החזיתות המרובות שנוצרו בסוריה ובעיראק לקראת הכרעה - וזו תהיה הכרעה היסטורית
בה בעת שבישראל עסוקים בנושאים חשובים שבקרבת מקום כעזה וקלקיליה, המזרח התיכון נכנס לשלב נוסף ומורכב יותר במאבק על עתידו. הסיבה לכך נעוצה בשינוי הגישה של הממשל האמריקני החדש כלפי האזור. ממשל טראמפ מוכן להיות מעורב יותר מאשר קודמו, שהלכה למעשה החליט לסגת מהמזרח התיכון.
השינוי העמיד במבחן את רוסיה, שבוודאי אינה מרוצה מכך שחופש הפעולה הבלתי מוגבל שהיה לה במזה"ת - הצטמצם. במקביל, תוך ניצול המצב הכאוטי באזור, התקדמה איראן למצב שבו תהיה לה אפשרות לפתוח מסדרון שיעי שיחבר את בגדד עם דמשק, בקרבה של ממש לירדן. באזור המסדרון העתידי (מרחב תנף) פועלים כוחות מיוחדים של ארה"ב ובריטניה, בעיקר במסגרת של סיוע ואימונים לכוחות כורדיים ואחרים, בעלי בריתם לחלק הקרקעי של הלחימה נגד ארגון המדינה האסלאמית.
הצלחת הכוחות הכורדיים בלחימה בחלק הצפוני של סוריה פוגעת בתוכנית האיראנית להקים מסדרון יבשתי בצפון במקביל לזה שבדרום, וגורמת גם לדאגה גדולה של טורקיה, החוששת יותר מכל מעצמאות כורדית או אפילו אוטונומיה כזאת בסוריה. כך שבמקביל מתנהלים במזרח סוריה ארבעה או חמישה מאבקים שונים.
המצב בשטח התחמם בימים האחרונים. כוחות המשטר הסורי שפעלו במרחב המצוי מול משולש הגבולות עם עיראק וירדן - במטרה לחבור לעמיתיהם מעיראק - הותקפו מהאוויר על ידי האמריקנים. מטוס סורי ומל"ט איראני הופלו על ידי האמריקנים אף הם, משום שלטענת ארה"ב סיכנו חיילים אמריקנים שפועלים שם עם הכוחות המקומיים. בתגובה להפלת המטוס הסורי הודיעה רוסיה שתפיל כל כלי אווירי שיטוס ממערב לנהר פרת, והעבירה בכך את הכדור למגרש האמריקני. אם בוושינגטון יחליטו להמשיך לטוס במרחב "האסור" - תעמוד מוסקבה בפני החלטה קשה ביותר, האם להפיל מטוס אמריקני או לסגת מהצהרות נמהרות שמחיר ביצוען בלתי סביר בעליל. אם אחד הצדדים - במוסקבה, בוושינגטון או בסוריה עצמה - לא ייזהר, עלול העולם להיקלע לעימות רוסי־אמריקני שסופו מי ישורנו. לכן יש לצפות למאמצים של שני הצדדים להרפיה במתח, לפחות במוצהר אם לא למעשה.
העימות הנוכחי הוא תוצאה של רצון אמריקני לקחת חלק בעיצוב סוריה לאחר חיסול דאעש. לכן הוקם מחנה האימונים ליד תנף, ומשום כך פועלים באזור אותם כוחות מיוחדים (ולכן נורו טילי שיוט על בסיס סורי, שממנו יצאו תקיפות נשק כימי). אבל המאבק בשטח הוא גם חלק מתמונה רחבה יותר, הנוגעת לשאלה האם ניתן לעצור את איראן, ההולכת והופכת לכוח הדומיננטי באזור.
מי משדר אמינות?
אם לא תיבלם איראן בתנף, היא תיצור כאמור מסדרון יבשתי מבגדד עד לדמשק, ולראשונה בהיסטוריה המודרנית תהיה לאיראנים גישה ישירה לים התיכון. הסיוט, שאותו כינה מלך ירדן "חצי הסהר השיעי", יתגשם. הגיאו־אסטרטגיה של המזרח התיכון תהיה שונה, רעה לסונים באשר הם וכמובן לישראל. מנהיגותם של האיראנים, שמובילים בנחרצות את השיעים בכל מקום על פי תוכניתם הגדולה, בולטת לנוכח הפיצול הסוני. הסונים, על אף היותם רוב מוחלט בקרב המוסלמים במזרח התיכון, לא הצליחו לעמוד בפני הגל השיעי, ומלבד הוצאתה של סודאן ממעגל ההשפעה האיראני הם מתקשים לעמוד נגד משמרות המהפכה והמיליציות השיעיות, עושות דברה של איראן. המינוי של יורש העצר הנמרץ והצעיר בסעודיה מסמן (גם) רצון סעודי לשנות את המצב הזה מן היסוד. אך הדרך עוד ארוכה.
עתה, כשהמסדרון האיראני מתממש בשטח, הגיע רגע המבחן לממשל טראמפ בארה"ב. אם הוא ייסוג כמו קודמו לאחר השימוש של אסד בנשק הכימי, ייחרץ גורלה של ארה"ב כגורם משפיע במזרח התיכון. אם יתברר כי גם הנשיא הנוכחי הוא נמר של נייר, והדבר יבלוט שבעתיים על רקע ביקורו המתוקשר בסעודיה, יאבדו האמריקנים כל אמינות. ומעצמה ללא אמינות אינה מעצמה.
את המצב הזה מבינות גם איראן ורוסיה, ושתיהן מנסות להוכיח את אמינותן על חשבון ארה"ב (זאת אחת הסיבות לשיגור הטילים האיראניים לעבר בסיסי דאעש בסוריה). לכן, המשבר הנוכחי הוא כבר חלק מ"המשחק הגדול", שבו מנסה רוסיה לחזור למעמדה של בריה"מ בשיא כוחה במזרח התיכון.
הברית בין רוסיה לאיראן היא ברית חזקה, אך לא משום שהן חולקות אותה השקפת עולם, אלא משום שהן משלימות זו את זו. רוסיה נותנת את המעטה הבינלאומי, את המודיעין והסיוע האווירי, בעוד איראן מספקת את החיילים לביצוע העבודה בשטח - תפקידם של משמרות המהפכה, חיזבאללה והמיליציות השיעיות. רוסיה, הנמצאת בצד השיעי במאבק זה, מנסה בה בעת לשמור על יחסים טובים עם הסונים ולמכור נשק לסעודיה ולמצרים, המצויות בצד השני של המתרס. כי במזרח התיכון "המשוגע", ידידו של אויבי - לא תמיד אויבי, כמו שגם אויבו של אויבי - לא תמיד ידידי.
חרדות מול תקוות
מצפון לתנף, קרוב לגבול הטורקי, ממשיכים הכורדים לתקוף - בסיוע אמריקני - את רקה, המאחז הגדול האחרון של דאעש בסוריה. לאחר שחרורה רקה תיהפך, לפי התפיסה האמריקנית, למקום שבו ייבלם המאמץ האיראני במסדרון הצפוני, העובר במוסול.
ההתחזקות של הכורדים בסוריה מדאיגה מאוד את הטורקים, הטוענים, בצדק כנראה, שלכורדים בסוריה קשרים אמיצים עם הארגון הכורדי בטורקיה, ה־PKK, שהוכרז לא רק בטורקיה כארגון טרור. יתר על כן, כל התחזקות כורדית וצעדים לעבר אוטונומיה או עצמאות - מחרידים את הטורקים עקב דאגתם שרוב העם הכורדי החי בטורקיה (יש הטוענים כ־15 מיליון איש!) יראה בכך תקדים, וטורקיה תעמוד מול תביעות כורדיות לאוטונומיה או עצמאות שתסכן את שלמותה. זה הסיוט הטורקי הגדול ביותר, ושותפים לו גם הטורקים שונאי ארדואן. טורקיה תעשה הכל כדי למנוע את התרחיש הזה.
החיבור של המאמץ האיראני ליצור קשר יבשתי לים התיכון עם המאבק הבין־מעצמתי, ללחימה נגד דאעש, למאבק בין השיעים לסונים במזרח התיכון, בין הטורקים לכורדים בקרבת גבול טורקיה, ובין משטר אסד למורדים - מתנקז לכאורה לאזור משולש הגבולות סוריה, עיראק וירדן (החשה מאוימת) וצפונה משם. ההחלטות השונות אל מול המשבר ישפיעו לטווח ארוך מאוד על עתיד המזרח התיכון כולו, ובפרט על מעמדם של האיראנים ועל תקוותיהם של הכורדים, וממילא גם על מדינת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו