יורש העצר הסעודי: מוביל המאבק באיראן

רעידת אדמה פוליטית בסעודיה: המלך סלמאן הוא איש חולה ומותש והמלך החדש יהיה בנו מוחמד, בן ה־31. איש צעיר מאוד במושגי הממלכה המדברית, שבה נודד זה שנים שרביט ההנהגה בין מלכים ויורשי עצר, שהגיעו כמעט כולם לעשור האחרון של חייהם.

להכתרתו של מוחמד כיורש העצר ולהדחתו של בן הדוד, מוחמד בן נאיף, יש כבר עתה השלכות מרחיקות לכת, שחורגות בהרבה מן הזירה הסעודית הפנימית אל הזירה האזורית, הבינלאומית, וגם אל ישראל.

בראייה היסטורית לא מדובר, אמנם, בתקדים. כמעט כל מנהיג מעדיף באורח טבעי למנות תחתיו את יוצא חלציו על פני קרוב משפחתו. זה קרה גם בירדן, כשהמלך חוסיין, בעודו על ערש דוויי, הדיח ברגע האחרון את אחיו, יורש העצר חסן, ומינה את בנו, עבדאללה, לאדם שיירש את כסאו.

אלא שירדן אינה משתווה לסעודיה בשטחה, בעוצמתה, בהשפעתה, בקשריה ובכוחה הכלכלי והצבאי. סעודיה אינה רק שומרת המקומות המקודשים ביותר לאיסלאם, אלא מנהיגה את המחנה הסוני בקרב הענקים המתחולל כעת מול המחנה השיעי בראשות איראן.

ומי שמוביל את הקרב הזה הוא לא המלך סלמאן, אלא בנו מוחמד, שהוכתר אמש ליורש העצר. במהלך השנתיים שהוא מכהן כשר ההגנה וכסגן יורש העצר, הספיק האיש הצעיר הזה לגייס כמעט את כל העולם הערבי לקואליציה מלחמתית נגד המורדים הפרו־איראנים בתימן, לשגר איומים לעבר טהרן, להכריז על חיזבאללה כארגון טרור ורק לאחרונה לכרוך טבעת של בידוד סביב קטאר השכנה מכיוון שפזלה לעבר איראן והושיטה תמיכה לארגוני הטרור הקיצוניים. לקו הלוחמני הזה היה גם מחיר: דלדול משמעותי של קופת האוצר הסעודי.

מוחמד בן סלמאן, ולא יורש העצר החוקי מוחמד בן נאיף, הוא זה שנסע לוושינגטון לפגוש את טראמפ בבית הלבן וקשר עימו את עסקת הנשק הענקית. וכן, הוא גם האיש ששוחח עם טראמפ על הגיבוי שתעניק סעודיה לכל הסכם עתידי בין ישראל לפלשתינים, עם מקדמה אפשרית של נורמליזציה לישראל, על החשבון. ובחזית הפנימית: מוחמד הוא האיש החתום על פרויקט הענק "סעודיה 2030", שעוסק כולו בהיערכות הממלכה לעידן שבו יתייבשו בארות הנפט.

אתמול נפל דבר בממלכה, אף שהמהפך לא יושלם ביום אחד. סעודיה תחת שלטונו של מוחמד לא תשנה בבת אחת את מדיניותה השמרנית, לא תמתן את קיצוניותה הדתית ולא תמהר להכיר בישראל. אבל העמדתו בראש הממלכה של איש צעיר, פזיז לעתים ובלתי מנוסה, אך פחות מקובע בדעותיו, יותר פתוח ונגיש לתקשורת המערבית ויותר מודע לצורך לקדם שותפויות אסטרטגיות ואזוריות כדי לשמור על הביטחון הלאומי, להילחם בטרור ולהתגונן מפני האיום האיראני - נוטעת תקווה באשר להעמקה נוספת של הקשרים בין ריאד לירושלים.