שני ראשי ממשלה, אהוד ברק ואהוד אולמרט, הסכימו בעבר לחלק את ירושלים. למזלנו הרב, הפלשתינים לא הסתפקו בכך, ואנו ניצלנו מסכנה ביטחונית גדולה ומבושה יהודית וציונית מחפירה. בעניין ירושלים - נתניהו רחוק משני האהודים כרחוק מזרח ממערב. למרות זאת, הצעת החוק של הבית היהודי צריכה להישפט עניינית, ולא על פי תועלתה או נזקיה למפלגות שמתחרות על האלקטורט הימני.
ההצעה, אם תתקבל, אכן מחשקת "אהוד" שלישי (וירטואלי - יש לקוות), שחלילה ינסה שוב לחלק את ירושלים. חוק יסוד: משאל עם שהתקבל ב־2014 הגביל אמנם את אפשרות הכנסת לוותר על כל חלק מירושלים שבריבונות ישראל, אלא אם כן ייעשה הדבר ברוב של 80 ח"כים לפחות. אלא שבד בבד, אותו חוק עצמו פתח אפשרות לחלוקת העיר ברוב רגיל במסגרת משאל עם. הצעת החוק של בנט סוגרת גם את הלקונה הזאת. היא משנה חוק יסוד אחר, את חוק יסוד: ירושלים, באופן שמשאל עם לבדו לא יספיק לחלוקה. רק הכנסת תוכל, וברוב של 80 ח"כים לפחות.
האם הצעת החוק הזו רלוונטית לעכשיו? לא. האם היא עלולה להיות רלוונטית לעתיד? כן. האם כרגע יש דברים חשובים יותר שאפשר לעשות למען ירושלים? בוודאי! ראשית לכל, לחזור ולבנות עשרות אלפי דירות בירושלים, שהקפאת הבנייה בה לאורך שנים עשתה בה שמות, והביאה לכך שהמוני ירושלמים עזבו את העיר.
הבנייה הדחופה ביותר נחוצה במקומות שעלולים להישמט מידינו במאבק שהפלשתינים מנהלים על ירושלים: אזור גבעת המטוס, שאם לא ניצור באמצעותו את הרצף מהר חומה לגילה, הפלשתינים יחברו באמצעותו את מזרח ירושלים לבית לחם; הר חומה מערב, שבין גבעת המטוס להר חומה; ותוכנית E-1 ממזרח לירושלים, שמבקשת ליצור עבור ישראל את הרצף בין ירושלים למעלה אדומים, בואכה ים המלח. אם אנו לא נבנה שם, הפלשתינים ייצרו שם הרצף שלהם בין צפון הגדה לדרומה, וינתקו בין ירושלים לבין מעלה אדומים. גם התוכנית לבניית שכונה יהודית בעטרות היא בדרגת בהילות גבוהה, כדי שיום אחד לא נתעורר חלילה ונגלה שהפלשתינים ניתקו בפועל את האצבע הצפונית של ירושלים מהעיר, בדיוק כפי שעשו ל"כפר עברי" (היא נווה יעקב של היום) במלחמת השחרור.
בנייה אפוא - תחילה. שינוי החוק, חשוב ככל שיהיה - אחר כך. זה הסדר הנכון. אסור לתת לאיש אמתלה להסתפק במילים, בחוקים ובסמלים, ולהשתמט מהמעשים שירושלים כה משוועת אליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו