אהבת הקופה הציבורית

מה מחבר בין אחד הפלגים החרדיים לליברלים מהשמאל? • למה לונדון לא מחכה ל"בצלם"? • איזו שיטה תגרום לבג"ץ להתפתל אם לא תשתנה? • ומה מפריד בין מצעדי הגאווה בתל אביב ובירושלים?

יום העצמאות ה־69, שאותו חגגנו לא מזמן, הביא איתו, כרגיל, חוץ ממנגלים, זיקוקים ומופעים של אמנים בסכומי עתק, גם את הדיונים הלא נגמרים על הקרעים בחברה הישראלית. אבל דווקא בימים האחרונים ראינו שינוי של ממש, התקרבות מפתיעה בין שני פלגים שלכאורה אין רחוקים מהם. ליברלים לצד שמרנים, שקפצו על ההזדמנות ועשו זאת, עקב הדיון הציבורי סביב התנגדותה של שרת התרבות, מירי רגב, למימון מופעי עירום (במסגרת פסטיבל ישראל בירושלים) על ידי המדינה.

הכוונה היא כמובן לאנשים בשמאל ולמחנה החרדי הקיצוני המתקרא "הפלג הירושלמי", שהפכו לתאומים אידיאולוגיים. שניהם אוהבים להדגיש עד כמה יש להם בעיה עם המדינה הזאת, ועד כמה הם לא אוהבים אותה, ובכל זאת שני המחנות דורשים את כספה. האחד מפגין נגד משרד התרבות בשל התנגדותו למופעי עירום, והאחר מפגין נגד הגיוס לצה"ל - ועדיין שניהם מחבבים את כספי המדינה.

את האיחוד המפתיע הזה, בין שני מחנות מרוחקים כל כך, אפשר להבין טוב יותר באמצעות סיפור המופיע בספר "מעשים שהיו בעירנו", וזה הסיפור מתולדות העם היהודי: 

בעת כהונתו של הרב שמשון דרעייער כרב העיר, הגיעו אליו הסוחר פייבל שומאכער ואשתו הינדה וביקשו להתגרש, אך הרב הציע להם להתפייס.

אמר פייבל: "איני יכול! היא מאוסה עלי. אין בכל העולם גבר שיהיה מוכן להתקרב אליה".

אמרה הינדה: "גם אני איני יכולה להתפייס עימו. הוא מאוס עלי. אין בכל העולם אישה שתהיה מוכנה להתקרב אליו".

אבל הרב חזר על דבריו: "אני מציע שבכל זאת תתפייסו".

השניים התעקשו, עמדו על רצונם וניתן הגט, אך מקץ שנה הופיעו שוב פייבל והינדה בפני הרב דרעייער, והפעם ביקשו להינשא מחדש, והרב המופתע ביקש לדעת מה נשתנה.

ענה פייבל: "הגענו להסכמה".

תהה הרב: "איזו הסכמה?"

הסביר פייבל: "אני מסכים שאין בכל העולם איש שיכול להתקרב להינדה, והיא מסכימה שאין בכל העולם אישה שיכולה להתקרב אלי". 

הכנות למופע הלוליינות

דאגו לנו שנדע כי קיים ויכוח בין שרת המשפטיים, איילת שקד, ונשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בסוגיית שיטת הסניוריטי, שקובעת כי השופט הוותיק ביותר ייבחר לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. שקד נגד, נאור בעד, והאמת היא שגם אני בעד, ויש לכך סיבה: בעוד 11 שנה, בשנת 2028, השופט העליון הוותיק ביותר יהיה נעם סולברג, כך שמינויו יציב בראש בית המשפט העליון מתנחל דתי.

עם זאת, התחושה היא שרגע לפני שזה יקרה, יקומו תומכי שיטת הסניוריטי ויודיעו שחייבים לשנות אותה. הם יטענו לסיבות ענייניות, שום דבר אישי או בעל אג'נדה, ואם שקד תנהג נכון ותשאיר את השיטה הנוכחית, זה יהיה נהדר לראות את שופטי בג"ץ עושים קפיצות לולייניות, מתפתלים ומזיעים במאמץ להסביר מדוע שינו את דעתם. אז כבוד שרת המשפטים, אל תיגעי בשיטה. 

ואם כבר הזכרתי לוליינות, אז אפשר לחזור לסיפור על הקרקס הלאומי של רומניה, קרקס בוקרשט: 

יום אחד הופיע מול מאמן הלוליינים בקרקס איש וביקש להתקבל לצוות. הביט בו המאמן ואמר לו: "סלח לי, אבל נראה לי שאתה בן 90 ושוקל 180 ק"ג, איך בדיוק תצליח לעשות את תרגילי הלוליינות?"

ענה האיש: "קודם כל, אני לא בן 90 אלא בן 95, ואני לא שוקל 180 ק"ג אלא 185. אם תקבל אותי, תהיה לך בקרקס אטרקציה שאין לשום קרקס אחר - לוליין בן 95 במשקל 185 ק"ג".

התאפק המנהל ושאל: "נניח שהתקבלת, אילו תרגילים אתה מסוגל לבצע?"

אמר האיש: "כלום. אני לא יודע לעשות כלום, אבל תודה שגם לוליין כזה לא תמצא בשום קרקס אחר'".

מבחן בוזגלו

השבוע הוחלט על התספורת הכי גדולה בתולדות המדינה, ויתור על מאות מיליונים לאיש העסקים אליעזר פישמן. בדיון בנושא בוועדת הכספים, אמר ח"כ מיהדות התורה, אורי מקלב, ש"משפחת בוזגלו לעולם לא תהיה כמו משפחת פישמן שעושים לה תספורת". וזה, גבירותיי ורבותיי, אפס במודעות עצמית - למה? כי אפשר לחשוב שבמוסדות החינוך החרדיים של אורי מקלב, משפחת בוזגלו כן יכולה להיות כמו משפחת פישמן.

איפה אתם?

השוטרים הבריטים ירו למוות במחבלים שביצעו את הפיגוע האחרון בלונדון. הם עשו זאת במקום לנטרל אותם. אחר כך ראשת הממשלה, תרזה מיי, הכריזה על מלחמת חורמה בטרור, וכל זאת בלי לנסות את האופציה המדינית. עכשיו נותר רק לשאול, איפה כל ארגוני השמאל כשצריך אותם? למה "בצלם" לא שוברים שתיקה?

גאווה יהודית

יש סיפור ישן על יהודי שניצל מספינה טובעת ונסחף לאי בודד. אחרי שנים עגנה ליד האי ספינה אחרת, ואנשיה גילו שהיהודי בנה במקום שני בתי כנסת, ותהו: "למה בנית שני בתי כנסת?"

אמר הניצול: "אחד בשביל להתפלל בו".

שאלו אנשי הספינה: "ובשביל מה השני?"

השיב להם: "שיהיה לי גם בית כנסת שכף רגלי לא תדרוך בו לעולם".

ולמה אני מספר לכם את זה? כי שמעתי השבוע שחברי קהילת הלהט"ב התל־אביבים החליטו להחרים את מצעד הגאווה בירושלים. במילים אחרות, לא משנה כמה תתאמצו להיות אמיצים, פתוחים, עם דגלים צבעוניים וריקודים בעירום על משאיות - זה לא יעזור לכם, עד שלא תצליחו להיפטר מהאופי היהודי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו