הפיגוע הנוסף בלונדון, צירוף של דריסת עוברי אורח ודקירתם של רבים, מוכיח שוב כי תומכי דאעש באירופה, כמו גם במזרח התיכון, מוכנים למות תוך כדי ביצוע מעשה הרג שתכליתו הטלת אימה. המעשים הללו יימשכו בכל מקום שבו יתאפשר לגורמי דאעש לפעול, תוך כדי ניצול חולשת המשטר הדמוקרטי.
בדרך כלל לא מדובר ברוצחים שסבלו מנחת זרועה של הממשלה, וברוב המקרים אפילו לא באנשים שחייהם קשים מכל בחינה אחרת. זאת תוצאה של שטיפת מוח בעלת גוון מאוד מסוים, שאינה קשורה למצבם האמיתי של אותם שטופי המוח. לכן קשה להבין מי הם המועמדים הפוטנציאליים לביצועו של המעשה האכזרי הבא, וקושי זה עומד בשורש כישלונם של ארגוני מודיעין ברחבי העולם למנוע מעשים מעין אלה.
באירוע הקודם, התאבדותו של חוגר חגורת נפץ במנצ'סטר, היו כנראה מי שעמדו מאחוריו וסייעו בהכנת המבצע המורכב. לעומת זאת, את האירוע האחרון היה אפשר לבצע ללא שום הכנות מורכבות - רכב רגיל וכמה סכיני מטבח מספיקים לשם המעשה המתועב. משום כך קשה יותר להגיע למודיעין מסכל או מתריע לפני טרור מסוג זה, אף שמדובר בחוליה ולא במפגע בודד.
חשוב להבהיר, שום מדינה עוד לא מצאה דרך להפסיק לחלוטין סוג זה של טרור, שעושה שימוש בכלי עבודה לגיטימיים מהבית, או ברכב חוקי לחלוטין. תמיד תהיינה הפתעות כשגורמי הטרור יבחרו בסוג כזה של אמצעים, אבל בכל זאת אפשר לצמצם את התופעה.
לצד ההשתתפות בצער, חייבים להדגיש: לא מספיק לדבר על "הדברת הטרור", ואין להמתין עד שגורמי האסלאם המתון ינצחו את גורמי האסלאם הרצחני. חייבים לנקוט צעדים ממשיים: לשנות את החוקים, להגביר את הפיקוח על הקהילות שמהן עלול לצוץ האירוע הבא, להגן על מקורות המודיעין - גם אם הדבר אינו אידיאלי מבחינת פומביות המשפט, ואין ברירה אלא לחדור הרבה יותר לפרטיותם של בעלי הפוטנציאל לביצוע אירוע טרור בעתיד - גם אם לא חטאו ולא פשעו.
על החברה במערב להחליט, מה עדיף לה: לשמור על מלוא זכויות הפרט - ולאפשר אירועי טרור מסוג זה כמעט ללא הפרעה, או לוותר על חלק מזכויות אלה - ולהקטין את אפשרויות ביצוען של פעולות טרור. אין זאת החלטה פשוטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו