קשה להיות מופתעים מהפיגוע בלונדון, השלישי שמכה באנגליה בשבועות האחרונים. ההפתעה היחידה, אם יש כזאת, היא שהטרור לא היכה בממלכה כבר קודם, כפי שעשה בשנים האחרונות בצרפת ובבלגיה.
הסבר מרכזי לכך הוא שבריטניה היא אי שהתנועה אליו מוגבלת ומנוטרת, ועל ידי מעקב שיטתי הצליחו השלטונות בה למנוע מעבר של פליטים ופעילי טרור מוכרים. אבל הפעילות הזאת, שבלמה פיגועים מבחוץ, חסרה מהלך משלים של טיפול באיומי הטרור מבית.
שני הפיגועים הקודמים - פיגוע הדריסה־דקירה בווסטמינסטר ופיגוע ההתאבדות במופע הרוק במנצ'סטר - בוצעו בידי אזרחים בריטים, מחבלים שהזדהו עם דאעש (ווסטמינסטר) או אומנו והודרכו על ידיו (מנצ'סטר). סביר שזה יהיה המצב גם כאשר יפורסמו שמם של המחבלים מהפיגוע שלשום בלונדון ברידג': שהטרור בא לבריטים מבפנים, מתוכם, מן הסתם אחרי שמבצעיו ביקשו לחקות את "הצלחת" קודמיהם.
הרדיקליזם האסלאמי הוא לא תופעה חדשה בבריטניה. כבר לפני 25 שנה התריעו גורמי ביטחון ישראליים על פעילות קיצונית שיטתית שמתבצעת במסגד המרכזי בריג'נט שבלונדון, ולא רק בו. מאז המצב רק החריף והתפשט לכל בריטניה. בערים רבות ברחבי המדינה, ובשכונות רבות של לונדון, נשטף בשיטתיות מוחם של צעירים בהסתה נגד המערב, ובעיקר נגד המדינה שקלטה את הוריהם והעניקה להם אזרחות.
משלל סיבות, שעיקרן זכויות הפרט, נמנעו עד כה הבריטים מטיפול בשורש בבעיה. לאחר פיגועי הטרור שביצע אל־קאעידה ב־2005 בלונדון אמנם ננקטו כמה צעדים, אולם עיקרם היה בניטור הנעשה בעיר עצמה ובהקפדה על מניעת כניסה של חשודים בטרור לתוך הממלכה. גם שטף המוסלמים הצעירים שיצאו בשנים האחרונות מבריטניה כדי להצטרף למלחמות דאעש בסוריה ובעיראק הוביל רק למעקב אחריהם, אבל לא לפעילות שיטתית, ממוקדת, מודיעינית־משטרתית־חינוכית, בקנים שהצמיחו אותם.
הנחת העבודה של גורמי המודיעין במערב היא שמאמץ הפיגועים של דאעש יגבר ככל שתתעצם המתקפה הקרקעית נגדו על הקרקע המזרח־תיכונית. יש לכך ביטוי בהנחיות שהארגון נותן לפעיליו (חלקם אזרחים אירופאים שחוזרים מהמלחמה הביתה ומחפשים להמשיך את האקשן), וגם למי שמזדהים איתו ברשתות החברתיות. וכמו שבישראל יודעים היטב, כשהנחיות כאלה פוגשות מועדים שמוכרים כ"בעייתיים" - ימי צום הרמדאן, ותקופות של ערב בחירות - סכנת הטרור גדלה משמעותית.
ראשת ממשלת בריטניה מיי התחייבה אתמול לנקוט צעדים נגד הטרור. במקרה הזה טוב מאוחר מאשר לעולם לא, למרות שספק אם סדרת המעצרים שבוצעו בלונדון היא התשובה לטירוף שמתרוצץ בראשם של מי שלוקחים רכב וסכינים ויוצאים להרוג. בהיבט הזה, נדרשת מיי לפעילות נחרצת בהרבה; בהנחה שתנצח את הבחירות ביום חמישי - אם המתחרה שלה, ג'רמי קורבין, ינצח, האיש שהגדיר את חמאס וחיזבאללה כידידים שלו, כל המאבק העולמי בטרור יהיה בבעיה - תידרש מיי לפעול בנוקשות בבית־פנימה, אבל בה בשעה להדק את שיתופי הפעולה המודיעיניים והמבצעיים עם אירופה, שממנה היא עתידה להתנתק.
מדובר באתגר לא פשוט, שמציב (שוב) בפני אירופה את מראת הטרור ואת הדרכים להתמודד מולו. במלחמה הזאת אין קריצות או קיצורי דרך; לבריטניה ניסיון עשיר ויכולות גבוהות, תולדה של שנות המאבק במחתרת האירית ומעורבות בסכסוכים ובמלחמות על פני הגלובוס. אם היא תימנע מלפעול באמת, אפשר יהיה להתחיל לספור את הימים עד לפיגוע הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו