מי אתה, מזכיר המדינה, טילרסון?

הנשיא טראמפ נבחר עקב סלידת הבוחר האמריקני מהתקינות הפוליטית בארה"ב. אבל התבטאויות מזכיר המדינה רקס טילרסון משקפות את התקינות הפוליטית של מחלקת המדינה (שהתנגדה להכרה בישראל ב־1948) בנושאי המזרח התיכון, העניין הפלשתיני, יחסי ארה"ב־ישראל וארה"ב־ערב, וסוגיית העברת שגרירות ארה"ב לירושלים.

ב־24 במאי 2017 תידרך טילרסון עיתונאים ברוח מחלקת המדינה: "פתרון הסכסוך יתרום לפתרון בעיות ברחבי המזרח התיכון". הוא התעלם מהעובדה שהצונאמי הערבי, המאיים על כל משטר ערבי פרו־אמריקני מצפון אפריקה עד המפרץ הפרסי, הוא חלק בלתי נפרד מהמזרח התיכון, ללא קשר לסכסוך.

בראיון ל־NBC ב־14 במאי הידהד טילרסון את עמדת מחלקת המדינה, הסבורה שהעניין הפלשתיני הוא לב הסכסוך ובבת עינם של מנהיגי ערב. הוא גיבש את תפיסת עולמו במשך עשרות שנים של תפקידים בכירים באימפריית הנפט האמריקנית "אקסון", שחשפו אותו למלל פרו־פלשתיני מפי מנהיגי מפיקות הנפט הערביות.

טילרסון אינו ער לעובדה ששום מדינה ערבית לא תירגמה את התמיכה המילולית בפלשתינים למעשים; אף אחת ממלחמות ערב במדינת ישראל לא פרצה עקב העניין הפלשתיני; שום מדינה ערבית לא העבירה לפלשתינים את כיבושי 1948 (אל־חמה, שומרון, יהודה ועזה); ושום מדינה ערבית לא השתתפה במלחמות ישראל בטרור הפלשתיני.

טילרסון מאמץ את תפיסת מחלקת המדינה, שלפיה שדרוג יחסי ארה"ב־ישראל מכרסם ביחסי ארה"ב־ערב. אבל האינטרסים האמריקניים והביטחון הלאומי של מנהיגי ערב חורגים באופן דרמטי מההקשר הצר מאוד של הסכסוך הערבי־ישראלי והעניין הפלשתיני. לדוגמה, שדרוג דרמטי של שיתופי הפעולה בין ארה"ב לישראל מתרחש בד בבד עם שדרוג הקשרים בין ארה"ב למדינות ערב ושיתוף פעולה חסר תקדים בין ישראל למדינות הסוניות, למרות אי־התקדמות בנושא הפלשתיני.

מנהיגי ערב הפרו־אמריקנים שקועים במאבק הקיומי מול איראן והטרור האסלאמי, רואים בישראל בעלת ברית במאבק הקיומי וערים לרקע התזזיתי של ההנהגה הפלשתינית.

טענת טילרסון כאילו העברת השגרירות לירושלים המערבית תפגע בתהליך השלום ותקצין את הטרור, מחזקת את עמדת מחלקת המדינה הרואה בכל ירושלים "עיר בינלאומית", מקצינה את עמדת הערבים ומתעלמת מ־1,400 שנות טרור אסלאמי שאינו נובע ממדיניות ישראל. לעומת זאת, אי־העברת השגרירות לירושלים תקרין רתיעה אמריקנית מאיומי טרור, תכרסם בתדמית ההרתעה של ארה"ב ותגביר את הטרור.

האם מדיניות טראמפ־טילרסון תושתת על המציאות או על התקינות הפוליטית של מחלקת המדינה, המתנפצת, תדירות, אל צוקי המציאות?