100 אלף "כופיות" ערביות

אתמול העלה ח"כ טיבי בכנסת הצעת חוק, שלפיה תציין ישראל ב־15 במאי את ה"נכבה" הפלשתינית מ־48' בשתי דקות דומייה, להבנת "כאבו של האחר", בליווי תוכניות רדיו, השבתת תנועה וטקסי התייחדות עם ה"עקורים", ברוח הזיותיהם של מנהיגי הרשימה המשותפת.

אכן, "יום הנכבה" מבטא את כאבם של הערבים, שסירבו לתוכנית החלוקה והובסו בניסיונם להשמיד את ישראל בסיוע מתקפה משולבת של צבאות ערב. לפיכך יום עצמאותה של ישראל הוא ביטוי לשמחת היהודים ששרדו בעקבות כישלון המזימה. אוי למובסים. מאז הכאב הטראומטי ההוא נוספו לפלשתינים ימי תבוסה נוספים, ובהם ה"נכסה" מ־67' ואינסוף "ימי אינתיפאדה" ו"ימי אל־אקצא", שהם חוליות במחרוזת מעגלית של הסתה ותבוסות של שבטי ערב שנתגבשו בזכותנו כ"עם" ונכשלו בניסיונם להשמידנו.

בכל פעם שניסיונם הנפשע נכשל, אומרים הערבים "פוס" ומתחילים במשחק מההתחלה, כאילו לא קרה דבר. ממש כאבותיו המסיתים, פועל טיבי בלי דעת כסייען בשירות הציונות, כבלעם המקלל שנמצא מברך. תביעותיהם ל"שוויון" באות עם הסתה לבדלנות, למרי ולהזדהות עם הטרור הפלשתיני. בזכות טיבי וחבריו אין בישראל אדם שאינו מבין כי אלמלא התרחשה ה"נכבה", היו היהודים נשחטים עד האחרון, ממש כפי שמיליוני ערבים חובשי "כופיות" בסגנונו של ערפאת (כלשונו השחצנית של טיבי) עושים זאת זה לזה. לשיטתם, על ישראל להיענות לתביעת ה"שיבה" ולאפשר לרוצחי "הנכבה" לשחוט גם בנו.

נאומי הבלע של טיבי וחבריו, שלא הפנימו ש"הפליטים" הפלשתינים ישוקמו רק במדינות ערב כשאר מיליוני הפליטים הערבים האחרים, ממחישים ליפי הנפש שבתוכנו כי ההנהגה הערבית לא למדה דבר מניסיונה ההיסטורי.

תביעות הרשימה המשותפת ומסמכי החזון של ועדת המעקב לבדלנות לאומית פלשתינית היו יכולים להיענות בנקל, לולא סירבו ערביי המשולש להצטרף, על אדמותיהם ובתיהם, ל"מדינת פלשתין" העתידית. דווקא הצלחת ההסתה של טיבי עשויה להגשים את רעיונותיו של ליברמן...

ערביי ישראל הם עדות חיה לכך שמי שלא עסק בטרור ולא ברח ב־48' (כמשפחתו של טיבי, למשל) הפך לאזרח מלא במדינה היהודית, ודווקא מיליוני האחים המוסלמים "חובשי הכופיות" במדינות ערב נקטו כלפי הפלשתינים "אפרטהייד" נפשע.

באזכור 100 אלף ה"כופיות" הערביות, כשל ערפאת, המחיש טיבי כי הפלשתינים לא הפנימו שהטרור (הסטארט־אפ הפלשתיני הראשון והיחיד) אינו לגיטימי עוד, וכי המערב הנתון למתקפה דוחה טרור זה כדרך לצבירת הישגים פוליטיים.

טיבי מוליך שולל באשר לנרטיב הפלשתיני. מרבית ערביי ישראל אינם "ילידים", אלא מהגרי עבודה שנהרו לארצנו בעקבות המפעל הציוני ושם משפחתם מעיד על מוצאם. "פלשתין" לא "נכבשה" מכיוון שמעולם לא התקיימה מדינה כזו, ולכן ירושלים המשוחררת (מירדן) לא היתה בירתה.

סיפור 100 אלף ה"כופיות" הערביות שעליהן התרפק טיבי בנאומו מזכיר את המשל הערבי "100 אלף ספינות קיטור אנגליות לא יוציאו את שפם הנבל מעומק המצולה". ואכן, 100 אלף ספינות כאלה לא הצליחו מעולם להוציא דבר אמת מפיו של טיבי, אך ה"כופיות" שלו חשפו את כוונותיו לאשורן.