העולם הערבי והבשורה של טראמפ

במזרח התיכון יש שני סוגי מדינות: אלה המכונות Oily countries (מדינות עתירות נפט כסעודיה, קטאר, כווית) לעומת אלה הקרויות Holy countries (מדינות "עתירות קדושה" כישראל, ירדן, הרשות הפלשתינית). לסעודיה הגיע נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כדי לרקום עסקאות, ואגב כך קרא גם למיגור הטרור. לאזורנו הגיע כדי לשבח אותנו על מיגור הטרור ולקרוא לצדדים, לישראל ולפלשתינים, לרקום עסקאות - של שלום.

התקשורת הערבית מחמיאה לטראמפ. בחברה הערבית לא־מוסלמי הזוכה לכינוי "אבו" (על שם בנו הבכור), הוא מי שהצליח לשבור מחיצות ולהגיע ללב שומעיו. טראמפ עשה זאת. הוא כבר מכונה "אבו איוונקה" ובקיצור, "אבו אִיבוֹ", ודווקא על שם בתו, הזוכה להערצה של ממש בעולם הערבי. האהדה החלקית ואולי הזמנית לנשיא המעצמה הגדולה בעולם היא, בראש ובראשונה, משום שהחל את סיורו הראשון מחוץ לגבולות ארה"ב במפגש עם המנהיגים הערבים והמוסלמים, אבל גם משום שנתפס בחלק זה של העולם כמַגְ'נוּן (משוגע, בלתי צפוי), ודבר זה דווקא מוצא חן בעיני רבים מהם.

טראמפ היה אמור ללמוד את לקחי קודמיו. את אובאמה תקפו קשות על שבחר במצרים כאכסניה לקריאתו לעולם הערבי, שדמתה יותר לקול קורא במדבר. את טראמפ עוד יתקפו על שבחר בסעודיה. כבר עתה שנוי ביקורו של טראמפ בסעודיה במחלוקת ומעורר תגובות סותרות. מצד אחד, הביקור ועסקת הסחר הענקית שנלוותה אליו יעודדו אולי מנהיגים ערבים ומוסלמים נוספים ללכת בעקבות המלך סלמאן. מצד שני, בחירת הבירה הסעודית כמַנְבָּר, במת המסגד שעליה עומד מי שנושא דרשה חשובה לערבים, על מנת לקרוא "למיגור הטרור", התקבלה במבוכה. בל נשכח, מתוך 19 הטרוריסטים שביצעו את פיגועי 11 בספטמבר, רובם המכריע היו סעודים שהונהגו על ידי אוסאמה בן לאדן הסעודי. ועוד, סוכנויות הביון בארה"ב מתלוננות כבר עשורים שסעודיה מנהלת משחק כפול של תמיכה במערב במלחמתו בטרור ובו בזמן תמיכה באל־קאעידה, כביכול נגד... השיעים. סעודיה ומדינות המפרץ הן המקום היחיד בעולם שבו תומכים בארגוני טרור באמצעות הוראות קבע בבנק. בקטאר, בכווית ובשאר מדינות המפרץ מעניקים אתנן גדול לארגוני הטרור על מנת להיוותר מחוץ לתמונת הפיגועים.

את ביל קלינטון וקונדוליסה רייס תקפו בעולם הערבי והאיסלאמי על התערבותם במשטריהן של מדינות ערביות ועל ניסיונותיהם הכושלים להנהיג דמוקרטיזציה. בעולם שרובו הגדול סוני, כ־85% מתוך מיליארד וחצי מוסלמים, העדפת השיעים על פני הסונים דמתה להימור של קלפן מתלמד. שכר הלימוד הזה, טוענים אינטלקטואלים ערבים, הוא אלף הרוגים בכל חודש בעיראק, מאות אלפי הרוגים בסוריה ומיליוני פליטים בעולם.

גם לאוזניו של טראמפ הגיעו הקריאות בעולם הערבי והמערבי, "המתגעגעות" לסדאם חוסיין, לקדאפי ולאסד האב. הבחירה, בעיני המתגעגעים, היא בין רע לרע מאוד. "הגעגועים" הם קודם כל ליציבותם של המשטרים הללו ולהימנעות מעוד "מבצעי אביב" גרנדיוזיים, גם במחיר של רודנות קשה, העיקר שהיא משרה שקט כלפי חוץ. לכן אמירתו של טראמפ שלא יתערב במשטריהן של מדינות ערביות ואיסלאמיות היא בשורה למשטרים אלה. השליטים הערבים יוכלו לשוב ולהשתולל "חופשי" במחיר של שקט כלפי חוץ. וזה הרי מה שמעניין את אמריקה של טראמפ, כי הוא הרי עסוק בתוספת מקומות העבודה בדטרויט ובקליבלנד.

רוב מנהיגי הערבים ימהרו להכריז כי הם "מצדדים בעמדות טראמפ", כי איש לא ירצה להסתבך עם המג'נון. המימוש בפועל? זו כבר תהיה שאלה אחרת. במקרה כזה גם אבו מאזן, משעל ונסראללה יעברו ללא בעיות את הבדיקה במכונת האמת, כי אצל מנהיגים רבים בחלק זה של העולם מה שעושים מפוצצי מטענים, יורי גז עצבים ומחסלי בני אנוש תמימים זו "לחימת חופש" ולא טרור.

הכותב הוא מרצה באקדמיית גליל מערבי, ובעבר כיהן בתפקידים בכירים בשטחים