מילואים: חובה שהיא זכות

לאחרונה הזדמן לי להעביר לילה על גבעה נישאה בחבל לכיש. זה היה במסגרת תרגיל מורכב, שסיכם אימון שמירת כשירות לוחמים בגדוד המילואים בצנחנים שעליו אני מפקד. קצין בשירות סדיר שסייע לי לתכנן את התרגיל הצביע על כיפה סמויה ואמר לי: "בכל התרגילים הקודמים שעשיתי פה, הסדירים כשלו בניתוח השטח, נראה איך יתמודדו עם זה המילואימניקים". המשפט הזה גרם לי להרהר בהבדל בין חיילי הסדיר לחיילי מערך המילואים. מה הציפיות מאיתנו ומה מניע אותנו להמשיך לשאת בעול החובה האזרחית הזו - חובה שהפכה בשנים האחרונות לפחות מובנת מאליה.

מחיילי המילואים מצפים לחשיבה יצירתית, לפעולה תכליתית ולתוצאה הישגית. מצפים מאיתנו להביא את הניסיון המבצעי וגם את ניסיון החיים לידי ביטוי בתרגילים. מצפים מהמילואימניקים לנצח בכל תרגיל ובכל מלחמה. כשנכשל תרגיל של יחידה סדירה, מיד יבוצע תרגול חוזר, ואילו אצל המילואימניקים - התרגיל הזה יקרה רק בעוד שנה ולכן עדיף ללמוד מתרגיל מוצלח ולא מכישלונו.

ההבדל המשמעותי בעיניי בין הסדיר למילואים הוא תקופת השירות. רק במילואים אתה יכול למצוא רס"פ שמלווה את הפלוגה שלו כבר 20 שנה ברציפות. רק במילואים אתה מוצא מפקד מחלקה צעיר, סטודנט לתואר ראשון, שמפקד על פרופסור מבוגר שמשרת כלוחם כבר 20 שנה. כמפקד במערך המילואים יצא לי לקלוט חיילים עם שחרורם, ללוות אותם בחזרתם מהטיול הגדול, בתקופת הלימודים באוניברסיטה, בשנים הראשונות בשוק העבודה, בחתונה, בילד הראשון וכן הלאה. רק במילואים יש רצף היכרות שנמשך על פני תקופה ארוכה ומשמעותית כל כך. כך נוצרת רעות.

סטיגמת "גבעת חלפון" שדבקה במילואימניקים כבר מזמן הופרכה. כל מי שהזדמן לו לראות את לוחמי המילואים פועלים בשטח נוכח בכך. בחטיבת המילואים שבה אני משרת, "חטיבת חיצי האש", הסטיגמה הזו התהפכה, מכנים אותנו "חטיבת המילואים הסדירה". החטיבה קמה בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים ככוח ייעודי מובחר, ומאז הקמתה היא עומדת בחוד החנית ובקצה המבצעי של מערך המילואים, מציבה לעצמה דרישות גבוהות בשגרה, באימונים וככל שנדרש, והלוואי שלא, גם במלחמה. בעיניי השירות במערך המילואים בכלל ובחטיבת חיצי האש בפרט הוא חובה שהיא גם זכות. זו היא משמרת שכל לוחם מעביר הלאה לדור הבא. זו משמרת ששותפים לה לא רק לוחמי המילואים, אלא גם בנות הזוג המפרגנות בבית, המשפחה שסופגת את ההיעדרות - תמיד בתקופה הכי לא נוחה, המעסיקים במקרה של מילואימניק שכיר והלקוחות במקרה של עצמאי. המשק כולו נדרש להירתם למשימה, ויום ההוקרה למערך המילואים שמצוין בל"ג בעומר הוא תזכורת לכך.

באותו לילה על הגבעה הנישאה ההיא בחבל לכיש עם הקצין בסדיר, צפיתי בעזרת האמצעי לראיית לילה בלוחמים שלי נעים בדממה מבצעית מתחת לכיפה הסמויה. "החבר'ה שלך שיחקו אותה, הצליחו". בגלל החושך הוא לא ראה את תחושת הגאווה שנמרחה לי על הפנים. הזמנתי אותו, כשיגיע זמנו להשתחרר, להצטרף אלינו למילואים.