מי באמת טומן ראשו בחול?

ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו פרש במכללת נתניה חזון קודר באשר לעתיד ישראל, אם לא תיפתר הסוגיה הפלשתינית. הוא האשים את ישראל בטמינת הראש בחול ובהתעלמות מהסכנה הקיומית. אפשר רק לתהות על דבריו. 

אם יש סוגיה שממשלות ישראל הקדישו לה זמן יותר מכל סוגיה אחרת, הרי זה הסכסוך הישראלי־ערבי. זה גם הנושא בה"א הידיעה בשיח הציבורי ובתקשורת כבר מאה שנה. בניגוד לצד היהודי־ישראלי, הצד הערבי־פלשתיני מעולם לא הסכים לחתום על סוף הסכסוך וקץ התביעות, אפילו בהינתן כל תביעותיו. אני משוכנע שבכל הקשור למבצעים נועזים פרדו ידע לחשוב "מחוץ לקופסה", ואילו בבואו לעסוק בסוגיה המדינית הוא מפטיר כדאשתקד: כיבוש, בעיה דמוגרפית, ואיזו מדינה נותיר לילדינו. 

פרדו דיבר על "כיבוש" ביהודה ושומרון. אבל ברצועת עזה איננו נמצאים, ועדיין רואים בנו כובשים. ומה באשר לאזרחי ישראל הערבים, האם מתן זכות הבחירה ממתיק את ה"כיבוש" שלהם? הרי הנהגתם אינם משלימה עם אזרחותם ומבקשת לבטל את יהדותה של ישראל. האם אסירים שקיבלו זכות הצבעה להנהלת הכלא חופשיים יותר? 

באשר לדמוגרפיה, פרדו מנה את ערביי עזה כמי שמאיימים על הציונות ויהדותה של ישראל. מדוע? מתקיימת שם ישות חמאסית עצמאית. באשר ליו"ש, פרדו דיבר על 2 עד 2.5 מיליון פלשתינים. והנה, זה יותר מעשור נמצא סקר אוכלוסין רציני שקורא תיגר על הדמוגרפים שהפחידו מקום המדינה ועד היום ברוב ערבי. הסקר פורסם במכון בגין־סאדאת ואושר בידי הדמוגרף המוביל של מכון המחקר "אמריקן אנטרפרייז", ניקולס אברשטאדט, שלפיו מדובר ב־1.75 מיליון, וייתכן אף פחות. כמו כן, עשרות אלפים עוזבים מדי שנה. סא"ל אייל זאבי מהמינהל האזרחי העריך שרק במעבר אלנבי יצאו ב־15 השנים האחרונות יותר מ־175 אלף פלשתינים ולא שבו. ומה באשר למעברים האחרים? 

כאחרים בממסד הביטחוני והפוליטי פרדו מדבר על "פתרון" הסוגיה הפלשתינית. האם הוא וחבריו מוכנים לנער את הקיבעון ולהעז לחשוב שמא אין פתרון? הפתרון קשור לתפיסה הסיבתית בפילוסופיה המערבית, הרואה סיבה לכל תופעה; ואם נמצא את הסיבה לבעיה, נוכל למצוא פתרון. זו תפיסה רציונליסטית המניחה ששני הצדדים חולקים שיפוט מציאות וערכים דומים. הסתכלו על המרחב סביבנו - האם אנחנו חולקים רציונליזם דומה? אפילו תפיסת הזמן במזרח התיכון שונה מזו המערבית. במרחב הזה, ערש הציוויליזציה האנושית, לא לכל בעיה יש פתרון, ומאה שנה הן פסיק על רצף בן אלפי שנים. 

היכן היינו רק לפני 73 שנה? ב־1944 הגיעה השמדת היהודים לשיא. בתוך חודשים ספורים חוסלו יותר מחצי מיליון יהודים שהובלו מהונגריה למחנות המוות. בארץ ישראל מנה היישוב העברי פחות מחצי מיליון יהודים. ההיגיון לא הצביע על אפשרות להקמת מדינה יהודית עצמאית ארבע שנים לאחר מכן תוך התגברות על צבאות עדיפים; לבטח לא היה מתאר עליית מיליון עולים בעשור לאחר מכן. טירוף הדעת היה מקבל חותמת רשמית לו הועלתה אפילו בספר פנטזיה האפשרות שמדינת היהודים תהיה במצב כלכלי, ביטחוני, תרבותי, מדעי, תורני וטכנולוגי כפי שהיא כיום. 

דעתם של פרדו וביטחוניסטים אחרים אינה טובה מדעות אחרות. ראש המוסד התמחה בהגנת ישראל אבל אינו מומחה לעתידה או למטרות הציונות. פרדו בחר צד בוויכוח עתיק בין שתי אסכולות היסטוריות: מהפכה מול התפתחות איטית, רבולוציה מול אבולוציה, דוחקי הקץ מול המתנגדים לחישובי קץ.  

הנביא ישעיהו סיכם המחלוקת בשתי מילים. בפרק ס' מתנבא על גאולת הארץ והעם ומבטיח שגם הסוגיה הדמוגרפית תיפתר: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי (עַם) עָצוּם - אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". שתי המילים האחרונות הן תמצית המחלוקת: אסכולת "אחישנה" - מחישי הקץ, ואסכולת "בְּעִתָּהּ" - המתאזרים בסבלנות ומאמינים בגאולה הבאה בזמנה, בתהליך היסטורי איטי, אֵיתָן מכל נבואות הזעם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו