אכזריות כלפי חסרי־ישע

איפה תקוותם האחרונה של אלדד יניב וח"כ אראל מרגלית התנפצה? • מה הרב יגאל לוינשטיין לא מבין? • למה פרשת טורקיה־הולנד חשפה צביעות? • ומי בשל כך ייאלצו לוותר על מגבות וברזים?

אם מישהו רוצה להבין מה זה אבל כבד, כל מה שהוא צריך לעשות זה לקרוא או לשמוע חלק מהדיווחים על החלטת שופטי בג"ץ לדחות את העתירות של ח"כ אראל מרגלית ואלדד יניב, שדרשו לפתוח בעוד כמה חקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. כואב הלב לראות את האכזריות מצד השופטים כלפי חסרי הישע, שלטענתם טרחו רבות ואף החתימו כ־20 אלף ישראלים, שהביעו תמיכתם בעתירה הגדולה. רחמים על מרגלית שהוסיף לשווא עוד כמה "קיבינימט" ועל יניב שהציף את הרשת בהבטחות שהנה עומדים השניים להפיל את ראש הממשלה.

ובזמן שמרגלית את יניב, כמו ג'וחא מהבדיחה, כבר התחילו להאמין לשטויות של עצמם, הישראלים בחרו להגיב בפיהוק אחד גדול, שהותיר לשניים תקווה אחת - שופטי בג"ץ, שכאמור איכזבו אותם, והרי זו מכה שאין לתאר או לדעת אם יתאוששו ממנה.

התעללות שופטי בג"ץ ביניב ובמרגלית מובילה אותנו אל השליט הנאור, שתמיד עשה הכל כדי להימנע מהתעללות בנתיניו, ולאד צפש, "המשפד", שמוכר כדרקולה ורוחו עדיין מרחפת ביערות טרנסילבניה שברומניה.

ובכן, יום אחד הובאו בפני דרקולה לדין שלושה מנתיניו, רומני, טרנסילבני ויהודי.

שאל דרקולה את משרתיו: "מה חטאו של הטרנסילבני‫?"‬

ענו המשרתים: "הוא גנב פירות מהגן המלכותי".

שאל דרקולה: "אילו פירות הוא גנב?"

ענו המשרתים: "שזיפים".

אמר דרקולה: "תדחפו לו שזיף לאף".

ואז שאל דרקולה: "ומה חטאו של היהודי?"

ענו המשרתים: "גם הוא גנב פירות מהגן המלכותי, דובדבנים".

אמר דרקולה: "אז תדחפו לו דובדבן לאף".

התחיל היהודי להתגלגל מצחוק.

שאל דרקולה: "מה כל כך מצחיק אותך?"

ענה היהודי: "אני חושב על הרומני שגנב ממך אבטיחים".

חתן הפרס

הרב יגאל לוינשטיין מעלי עוד יקבל את פרס ביטחון ישראל: הוא עדיין לא יודע, אבל בזכותו צפוי זינוק בגיוס של בנות דתיות לצה"ל.

טורקי הפוך

בטורקיה עומד להתקיים משאל עם בנוגע להגדלת סמכויותיו של ארדואן. כיוון שגם לאזרחים טורקים החיים מחוץ לטורקיה יש זכות להשתתף בהצבעה, מנסים שרים מטורקיה, נאמניו של ארדואן, להגיע לאזורים שבהם חיים טורקים ולנאום בפניהם. בימים האחרונים אסרו גרמניה והולנד נאומים של שרים טורקים. בגרמניה חיים כמה מיליוני טורקים‫,‬ בהולנד כחצי מיליון. הולנד אסרה את נחיתת מטוסו של שר החוץ הטורקי, וכאשר שרה מטורקיה נכנסה במכונית מגרמניה, משטרת הולנד עצרה אותה, הכריחה אותה לעשות סיבוב פרסה וגירשה אותה מתחומה.

באותו זמן ממשלות גרמניה והולנד מתנגדות להחלטתה של ישראל למנוע כניסה לישראל של פעילי BDS וטוענות כי מדובר בפעולה אנטי־דמוקרטית. על צביעות מסוג כזה מדבר הפתגם שבמקור הוא לטיני, ובעברית משמעותו: "מה שמותר ליופיטר - אסור לשור". מקורו, על פי המיתולוגיה הרומית, בראשית ימי אירופה, ובמי שעל שמה נקראת אירופה - השליטה הראשונה של כרתים, אירופה.

וזה הסיפור: יופיטר‫,‬ ראש ההיררכיה האלילית הרומית‫,‬ חשק בנסיכה אירופה, שהיתה בתו של מלך פניקיה. הוא הפך את עצמו לשור והתערבב בעדרים של אביה, וכך היה יכול להיות קרוב אליה. פעם אחת, כשאירופה יצאה לשדה לקטוף פרחים, יופיטר־השור התקרב אליה. אירופה ליטפה את השור וכשגילתה שהוא מנומס, החלה לרכוב עליו. יופיטר־השור ניצל את ההזדמנות ודהר עד הים. כשהגיעו לים החל לשחות עד שהגיעו לאי כרתים. בכרתים עלה ליבשה, הוריד מגבו את אירופה והתגלה בדמותו האמיתית כיופיטר.

כביטוי לאהבתו, יופיטר המליך את אירופה למלכה הראשונה של כרתים. כאשר אירופה שאלה את יופיטר מדוע בחר להתקרב אליה בדרך הזו, יופיטר הסביר לה שנהג כך כיוון שלא כל מה שליופיטר מותר לעשות, גם לשור מותר, ולהפך, בגלל צביעותם של בני האדם.

או במילים אחרות‫,‬ לא כל מה שמותר לנסיכה אירופה - מותר גם לישראל. וגם הפעם, הכל בגלל הצביעות.

כל זה מוביל אותנו אל מעשה באדמו"ר מסוים ובגבאי שלו, שמופיע בכרך הראשון של כתבי רבי אלתר דרויאנוב. הסיפור פותח בשאלה ששאל האדמו"ר את הגבאי: "שמא יכול אתה להיות כמותי?"

ענה הגבאי: "כן, רבי, הכל הייתי יכול לעשות כמותך, חוץ מדבר אחד".

שאל אותו הרבי: "ומהו אותו דבר אחד?"

ענה השמש: "רבי, אני יכול להיאנח כמותך, ויכול אני כמותך להבטיח לעקרות שיהיה להן בן, וכמותך אני יכול גם להתפלל לרפואתם של חולים, אבל להכניס לכיס את ה'פדיונות' (הכסף שהחסידים מביאים לאדמו"ר) בלי שום חיוך - את זה לא הייתי יכול לעשות".

הכניסו להם ברז

כאמור, הולנד אסרה את נחיתת מטוסו של שר החוץ הטורקי. השר הטורקי הודיע בתגובה שטורקיה תטיל עיצומים קשים על הולנד. ובכן, הולנדים יקרים, תשכחו מלחזור הביתה מ"הכל כלול" עם המגבות והברזים.