בסוכנות "רויטרס" התפרסם בשבוע שעבר מאמר של הכתב האירופאי, נח ברקין, המצטט "פקידים גרמנים" עלומי שם המדברים על כך שהקשרים המדיניים בין גרמניה לישראל הידרדרו לשפל חסר תקדים, עד כדי העמדת היחסים המיוחדים בני עשרות השנים בסכנה. זו הסיבה, נטען במאמר, שראש ממשלת גרמניה גב' מרקל ביטלה את "הפיסגה" בינה לבין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שיועדה לחודש מאי הקרוב בירושלים.
לשכת מרקל אמנם נימקה את ביטול הפגישה ב"לוח זמנים צפוף", ואולם אם הסיבה האמיתית היא אכן "מורת רוח ממדיניות ישראל", כפי שנכתב במאמר, זה מעלה סימני שאלה לגבי יחסה של ההנהגה הגרמנית לישראל והבנתה את האתגרים שמדינת ישראל עומדת בפניהם. ייתכן שיש גם סיבות נוספות, עמוקות יותר, להתבטאויות הללו, והמאמר מזכיר שדור חדש של גרמנים צעירים רוצה להתנער מאחריות עמם לשואה, בצד גורמים בימין הקיצוני שחותרים להערכה מחדש לגבי עברה ועתידה של גרמניה - מגמה שלא נעדרים ממנה גם נימות אנטישמיות.
ברם, מנהיגים כמו גב' מרקל נדרשים להתמודד עם התופעות האלה ולא להיכנע להן - למען עתידה של גרמניה עצמה ולא רק למען היחסים עם ישראל. גרמניה כחברה ב"איחוד האירופי" שותפה אמנם לעמדות של "האיחוד" בנושא הפלשתיני, כולל ההתנחלויות, ירושלים וכו', אך היא מעולם לא עמדה בראש החץ של המאמצים האירופיים לקדם עמדות שאינן מקובלות על ישראל. אדרבה, בדרך כלל עשתה מאמץ או לבטלן או להקהות את חודן. אז מדוע השינוי?
אם אכן ביטול המפגש המתוכנן בירושלים נובע מ"אי שביעות רצון" ממדיניותה של ממשלת ישראל, כפי שנטען במאמר, אזי מתעוררות כמה שאלות. הראשונה בהן היא האם גרמניה של היום סבורה ש"היחסים המיוחדים" שלה עם ישראל, שממילא אי אפשר להפרידם מההיסטוריה של העם הגרמני עם העם היהודי, חייבים להיות פונקציה של מדיניות ישראלית מסוימת? כלומר, האם השלמה אוטומטית של הממשלה הישראלית עם הקו המדיני שממשלת ברלין רוצה לקדם היא תנאי? ושאלה אקטואלית: מדוע הקנצלרית מרקל, שנאלצה להודות בשבועות האחרונים שלא העריכה נכון את הסכנות שנשקפות לארצה מנוכחות אלמנטים איסלאמיסטיים קיצוניים על אדמתה, סבורה שהיא יכלה להטיף לממשלת ישראל לקבל החלטות שטמונות בהן סכנות לביטחונה במובן הבסיסי ביותר של המילה הזאת?
היפרדות מהפלשתינים, לרבות גירסה לישות מדינית שלהם, היא אמנם מטרה המוסכמת על רוב הישראלים, כולל ראש הממשלה, אבל הקמת מדינה פלשתינית עכשיו, במצב הכאוטי השורר במזרח התיכון, כשחמאס הוא שישלוט בה בוודאות וגורמים טרוריסטיים אחרים יפעלו בה ומתוכה באין מפריע - היא איום קיצוני על מדינת ישראל ומתכון בטוח למלחמות אינסופיות.
ה"מומחים" הגרמנים המצוטטים על ידי רויטרס גם מערבבים את בחירתו של דונלד טראמפ לעניין כדי להצדיק, כביכול, את הכתף הקרה שהם מפנים לישראל, דהיינו שהמהפך בארה"ב הקצין את העמדות הישראליות. אך בעוד ממשל טראמפ משאיר את ההחלטה לגבי אופיו של ההסדר הרצוי לסכסוך הישראלי־פלשתיני בידי הצדדים (הגם שהוא מצדד ב"פתרון שתי המדינות"), המדינות האירופיות, כולל גרמניה, רוצות להכתיב לישראל פתרון בלתי קביל מבחינתה.
ואף על פי כן, יש לזכור שהמפלגה הדמו־נוצרית שמרקל עומדת בראשה היא ידידתה האמינה ביותר, עם קבלות, של ישראל באירופה השסועה והמדדה, וגם ישראל חייבת לבדוק את עצמה אם הקדישה די מאמצים כדי לחזק את יסודות "היחסים המיוחדים" עם גרמניה. גרמניה היא היום מנהיגת אירופה כולה בפועל, מציאות שצפוי שתתחזק עוד יותר בעקבות נטישת בריטניה את האיחוד האירופי והבלאגן הפוליטי בצרפת ובאיטליה. לגב' מרקל עצמה היו בעבר זכויות רבות מבחינת יחס ארצה ועמה לישראל, ולשני הצדדים יש אינטרס הדדי שהעתיד לא יבייש את העבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו