ידידות, וגם רמזים

הנשיא טראמפ לא נתן לישראל צ'ק פתוח לבניית התנחלויות • רעיון הסיפוח בגדה לא הוזכר במסיבת העיתונאים • ולכן לא ברור - מדוע בימין הקיצוני עלזו בעוד הפלשתינים הפכו עגמומיים?

הרבה מים כבר זרמו בנהר פוטומק מאז פגישתם של טראמפ ונתניהו ב־15 בפברואר. אין ספק שהיא היתה חמה וידידותית לא רק בחלקה הגלוי, אלא גם בחלקה הסגור. מסיבת העיתונאים המשותפת, שקדמה לפגישה, היתה ממושכת ומפורטת, יחסית; הודעה משותפת, או סיכום, לא פורסמו בתום המפגש, והרבה לא דלף מאז.

יכול להיות שבפגישה הסגורה נאמרו דברים בעלי חשיבות רבה, הן בנושאים שנידונו במסיבת העיתונאים והן בנושאים ביטחוניים שונים, שמטבע הדברים לא עלו בה. ייתכן שדובר בין הצדדים על הקמת ברית הגנה בין שתי המדינות. ייתכן שנוצרה הסכמה לגבי הפעילות מול סוריה, לקראת פיסגת טראמפ־פוטין. ייתכן שנאמרו דברים משמעותיים באשר להסכם של איראן לבין שש המדינות, ולטיפול בהיבטים שנותרו מחוץ להסכם (כמו ההפרות האיראניות של החלטות מועצת הביטחון).

אולי, באווירה האינטימית של החדר הסגלגל, אמר הנשיא לראש הממשלה כי בעניין ההתנחלויות יש לו, למעשה, יד חופשית, וכי ההסתייגויות האמריקניות אינן אלא מס שפתיים לצורך הפוליטיקה הפנימית ובעלי הברית בעולם. אולי אפילו נרמז לנתניהו כי סיפוח מעלה אדומים הוא רעיון מצוין, וכי זה יכול, בהחלט, להיות רק שלב ראשון בדרך לסיפוח כל שטח A, ואולי גם הגדה המערבית כולה.

לא מן הנמנע שבנושא העברת השגרירות לירושלים אמר הנשיא כי יש לו כמה קשיים בלתי צפויים עם גורמי הביטחון בממשל, ועם חבר או שניים בקבינט שלו, אבל הכל יסתדר עד האביב, ואז, חצי שנה מאז הווטו הנשיאותי האחרון, יודיע כי אין לו התנגדות להעברה, ויוחל במרץ רב בבנייתה של השגרירות המפוארת בבירתה הנצחית של ישראל. יכול להיות שכאשר אמר ראש הממשלה כי הוא מבקש מן הנשיא לשקול ברצינות הכרה בסיפוחה של רמת הגולן לישראל, השיב לו האחרון כי זה בדיוק גם מה שהוא עצמו חשב, וכי על רקע המתרחש בסוריה הוא סבור שאין שום צורך להישאר נאמנים להחלטת מועצת הביטחון 242 ההיסטורית באשר להשגת שטחים בכוח, וכי אנשים יתחילו בעבודה משפטית רצינית כדי להביא להכרה שכזו.

אפשר שבשיחה האינטימית ביניהם אמר טראמפ לנתניהו כי גם הוא אינו עיוור לכך שאין לישראל שום פרטנר פלשתיני, אבל הוא חושש כי אם לא יביע אופטימיות באשר לסיכוי להגיע להסדר, עלול להתעורר גל נוסף של אלימות פלשתינית, וזה בדיוק מה שחסר עכשיו לכולנו. יכול גם להיות שהנשיא החמיא לראש הממשלה על כך שהוא מעדיף מהות על פני כותרות סרק, וכי כל התנאים שהציב להקמתה של מדינה־לא־מדינה פלשתינית מקובלים גם עליו.

 

במקום להתלונן, שיתחילו לברך

אבל כיוון שאיננו ניזונים אלא ממסיבת העיתונאים, אנו יכולים להתייחס רק למה שנאמר בה מפי שני המנהיגים, ולדברים מעטים שהם אמרו בעקבותיה, בנסיבות שונות.

טראמפ לא קיבל את גירסת ממשלת ישראל, ולפיה אין לנו פרטנר פלשתיני לשלום. הוא גם לא קיבל את הקביעה כי אין עכשיו אפשרות להגיע להסכם שלום. בניגוד מוחלט לתפיסה זו, שהיא הבסיס לדבריהם של רוב נציגי הממשלה, הוא אמר שני דברים: הראשון - יש סיכוי להגיע להסכם היסטורי עכשיו, והוא מתכוון להשקיע בכך מאמץ, תוך סימון חתנו כמי שינצח על המו"מ שיתחדש בין שני הצדדים. השני - בידי הפלשתינים יינתן הווטו על כל הסכם עתידי. אין מדובר בכך שהידידות הקרובה בין ישראל וארה"ב תוביל לכך שהפתרון המדיני יענה על צורכי ישראל ויוטל על הפלשתינים, הר כגיגית, אלא בכך שכל פתרון יצטרך להיות מקובל על שני הצדדים, וכל פתרון שיהיה מקובל עליהם יהיה מקובל גם על טראמפ, תהא דעתו הפרטית אשר תהא.

בניגוד לחלום הימין הקיצוני לא הכריזו, לא נתניהו ולא טראמפ, כי הם מסירים את רעיון המדינה הפלשתינית מסדר היום. אדרבה, ראש הממשלה הציב לה תנאים, ואילו הנשיא, שאמר כי עד כה חשב שזהו הפתרון הנכון ביותר, הוסיף כי יתמוך בכל פתרון אחר. לדעתי ברור כי בהזכירו את פתרון המדינה האחת הוא הזכיר זאת כחלופה אבסורדית, ביודעו כי הן ישראל והן הפלשתינים מתנגדים לו, וכי הפתרון היחיד שהצדדים מתייחסים אליו הוא פתרון שתי המדינות.

החלטתו של טראמפ לנצל את הבמה הפומבית לפנייה אל נתניהו לריסון ההתנחלויות, היתה מפתיעה במידה רבה והוכיחה כי אין בכוונתו להשאיר זאת להדלפות ולסימני שאלה: עוד לפני השיחה הרשמית הראשונה בין שני האישים, בחר הנשיא להבהיר כי אין לו כל כוונה להעניק לישראל צ'ק פתוח להתנחל בכל מקום שתחליט עליו, ואכן, מייד לאחר הפגישה הסגורה ביניהם דיווח ראש הממשלה כי הוקם צוות משותף שיקבע קווים למותר ואסור בתחום זה. נכון שטראמפ לא דרש עצירה מוחלטת של כל הבנייה בגדה המערבית, וגם טרח להבהיר כי לא ההתנחלויות הן המכשול לשלום, אך סביר להניח כי היתה זו עטיפה מסוכרת לגלולה מרה. 

רעיון הסיפוח בגדה לא הוזכר במסיבת העיתונאים; נתניהו סיפר כי בפגישה הסגורה העלה בקשה להכרה אמריקנית בסיפוח רמת הגולן, ולא גילה מה היתה מידת התלהבות הנשיא לאמץ את הרעיון. סביר להניח שלקראת פיסגת טראמפ־פוטין, אשר בה ידובר בין השאר על סיום הסיוט הסורי, ברור לנשיא האמריקני שאחד הקלפים שבאמתחתו הוא השבת רמת הגולן לריבונות סורית, במצב שבו מדובר שם בשלטון שאיתו ניתן להידבר. הוא לא יוותר על הקלף הזה. אם אכן נגיע לרגע שכזה, מה שחשוב הוא לנסות להבטיח מראש את האינטרסים הישראליים בעת החזרת הריבונות ולא במאמץ סרק למנוע את עצם ההחזרה. מעולם לא טענו כי מדובר בשטח ישראלי ואף לא בשטח הנתון במחלוקת.

ובאשר להעברת השגרירות לירושלים, מתברר כי הנשיא אינו ממהר לשום מקום. במסיבת העיתונאים אמר: "אנו בוחנים זאת בתשומת לב רבה. בתשומת לב רבה. האמינו לי. נראה מה יקרה..."

ממרחק של יותר משבועיים רק אלוהים יכול להבין מדוע צהל בנט לאחר המפגש, משל הצטרף טראמפ לבית היהודי, ומדוע התעגמה כל כך חנאן עשראווי. הפלשתינים היו צריכים לברך על יוזמת טראמפ ולהכריז על נכונותם להשתתף במאמץ בהובלתו, במקום להלין. הימין הישראלי היה צריך להבין שאין לעמדותיו שותף בעולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו