השבוע הגדול של הקפטן הצהוב

1. לקראת סוף הרבע השלישי בגמר הגביע, כאשר גיא פניני ביצע את העבירה השלישית, קם עוזר המאמן ליאור ליובין ושיכנע את בגאצקיס להכניס את יוגב אוחיון לצידו של גל מקל. בכך, יחד עם העובדה שדווין סמית' היה על הפרקט כשומרו של ליאור אליהו, נוצרה החמישייה ההגנתית הכי טובה של מכבי ת"א.

סימונה פיאניג'אני היה צריך לעבור לאזורית ובהמשך אולי להרכב נמוך עם טרנס קינסי, אבל עד שהפועל ירושלים הבינה מה קורה, מכבי רצה 5:16 וסגרה את הגמר. ירושלים - בסגנון משחק איטי ושבלוני - לא יכולה היתה לחזור מפיגור משמעותי ברבע האחרון.

2. גמר הגביע והחגיגות לאחר מכן סימלו את השתלטות הישראלים בחזרה על חדר ההלבשה של מכבי. זריקתו של סוני ווימס גרמה לשיקומו של חדר ההלבשה הצהוב, שבו האמריקני שלט, רדה ואימלל את כל מי שפצה פה. עם חזרתו של איתי שגב, הישראלים הפכו להיות דומיננטיים יותר, ובעיקר גיא פניני.

זה היה השבוע הגדול של הקפטן הצהוב, ולאו דווקא על המגרש. חלק מהאוהדים באדום, בקריאות ובשלטים דוחים, הפכו אותו לסמל ולשחקן הכי מזוהה של מכבי. פניני יודע שבקבוצות הגדולות של הכדורסל הישראלי, כמו ירושלים והפועל ת"א, הוא פרסונה נון גרטה, מה שמפחית את יכולת המיקוח שלו מול הנהלת מכבי בקיץ הקרוב. אבל עם האמירות שלו לפני הגמר ("מכבי אינה אנדרדוג בארץ אף פעם") ועם ההכוונה המקצועית שלו על הפרקט ומחוצה לו, גם בהנהלה יודעים שאסור להם לוותר עליו.

3. זו עונה שלישית ברציפות שבה הפועל ירושלים כושלת במשחק מכריע בארנה (גמר גביע 2015, משחק האליפות 2016 והגמר האחרון). המכנה המשותף להפסדים הוא שירושלים נישאת על גלי אהדה אדירים, משחקת מצוין ב־17 הדקות הראשונות, יורדת להפסקה בתחושה שהכל בסדר ומתאיידת מהלחץ הביתי במחצית השנייה.

בשני הגמרים הקודמים היא קלעה 34 נקודות במחצית השנייה, ובחמישי האחרון רק 21. לפני שנה החטאות העונשין של ליאור אליהו סימנו את אי העמידה בלחץ, ובחמישי היו אלה קינסי וסטודמאייר ש"נחנקו". היכולת לקלוע סלים במשחק מהיר יכולה להוריד לחץ, אבל אצל פיאניג'אני אוהבים לשחק בקצב עמידה.