"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הגולן: הגיעה העת להכיר בריבונות

,עודכן

רה"מ נתניהו ראוי לשבח על כך שהעלה בפני הנשיא טראמפ בקשה להכרה אמריקנית בריבונות ישראל על הגולן. איני יודע אם הבקשה תיענה, אולם יש חשיבות רבה לעצם היוזמה. עד כה התרגלנו שיוזמות מדיניות הנוגעות לגולן הן דרישות לנסיגה ישראלית. הגיעה השעה ליוזמה מדינית להכרה בינלאומית בסיפוח.

במסגרת הפיצוי הביטחוני שרה"מ המנוח רבין דרש מן האמריקנים על נכונות ישראל לסגת ממעברי המיתלה והגידי, בהסדר הפרדת הכוחות עם מצרים ב־1975, הושג מכתב מהנשיא ג'רלד פורד בזו הלשון: "ארה"ב טרם גיבשה עמדה סופית לגבי הגבולות. במקרה שכן תעשה זאת, תייחס משקל רציני לעמדת ישראל שכל הסכם שלום עם סוריה חייב להיות מושתת על הישארותה של ישראל על רמת הגולן".

המכתב נשלח שש שנים לפני החלת הריבונות הישראלית על הגולן. מאז חלפו 42 שנה. היום, במלאות יובל להתיישבות בגולן, 42 שנים למכתב פורד ו־36 שנים לריבונות, הגיעה השעה להכרה אמריקנית בריבונות ישראל ובצדקתה. הנימוקים לכך רבים: ראשית - הגולן הוא חלק מארץ ישראל ששוחרר במלחמת מגן צודקת. בכל שנות שלטונה על הגולן, סוריה לא השלימה עם קיומה של ישראל בגבול כלשהו ובאופן עקבי הפעילה מהגולן תוקפנות קשה כלפי אזרחיה. תקופת השלטון הסורי על הגולן מסתכמת ב־21 שנים בלבד. ישראל בגולן כבר 50 שנה, מתוכן 36 שנים כריבון מלא, והיכתה שורשים עמוקים באזור (לראשוני המתיישבים כבר יש נינים).

חמישה ראשי ממשלה ישראלים (כולל הנוכחי) הציעו לסוריה את הגולן תמורת הסכם שלום, והיא סירבה. אין בגולן כל איום דמוגרפי על צביונה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק לדורות.

מלחמת האזרחים בסוריה הביאה להתפכחות של רבים ממצדדי הנסיגה. כל בר דעת מבין שאילו ישראל נסוגה, חלילה, מהגולן, דאעש היו יושבים על הכנרת. אין להניח שסוריה תחזור להיות מדינה ריבונית אחת בגבולותיה הקודמים, ואין כל רלוונטיות לתביעה של מדינה נוספת לריבונות על השטח.

הסכם הגרעין עם איראן הרע את מצבה האסטרטגי של ישראל. המונופול הישראלי על נשק גרעיני (על פי מקורות זרים) הוא אחד מגורמי ההרתעה שבעטיים נמנעו מדינות ערב מפני מלחמה כוללת נגד ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים. התגרענות איראן עלולה להביא לחידוש המלחמות הכוללות. לכן יש לעמוד על כך שיהיו לישראל גבולות בני הגנה, ולכן עליה לשבת בגבולותיה הנוכחיים בגולן ובבקעת הירדן.

ישראל לא ביקשה רשות מארה"ב וממדינות העולם להחיל את הריבונות על הגולן, מתוך הכרה בכך שאין סיכוי להסכמה הזאת. היום, 36 שנים לאחר חוק הגולן, הגיעה השעה לקדם את ההכרה הבינלאומית בחוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר