פגישתו של ראש ממשלת בלגיה, שארל מישל, עם נציגי ארגוני השמאל הקיצוני "בצלם" ו"שוברים שתיקה", היתה הפגנה בוטה של חציית קו אדום. בדרך כלל, כשמדובר בביקור עבודה רשמי, ראשי המדינות המתארחים בישראל פוגשים רק נציגים רשמיים של המדינה המארחת. האורחים יכולים כמובן להיפגש גם עם דמויות ישראליות בולטות, שלא נושאות בשום תפקיד ממלכתי, והדבר אפילו רצוי.
בפני מישל עמדו אפשרויות רבות כל כך ללמוד באופן בלתי אמצעי על החברה הישראלית ועל תרומתה הייחודית למזרח התיכון ולעולם כולו. הוא היה יכול, למשל, להיוועד עם אנשי מדע ישראלים, ולשמוע כיצד מחקריהם נלחמים במחלות ומצילים מיליונים מרעב. לחלופין, היה יכול לפגוש מומחים ישראלים לקליטת עלייה ולהבין איך מדינה קטנה ומוקפת אויבים מצליחה לשלב ולחבק רבבות יהודים, ובהם פליטים מאזורי הקרבות, משימה שבלגיה לא ממש הצליחה בה. היה אפשר אפילו לבקר באחד מבתי החולים הישראליים, שבהם מטופלים הפצועים הסורים, אזרחי מדינת אויב, כדי לראות במו עיניו מהי רחמנות יהודית ומהי נתינה ישראלית. אם המדע, הקליטה והרפואה פחות מעניינים אותו, היה יכול האורח הבלגי להתענג על המוסיקה של יוצרים ישראלים, לבקר בחממת סטארטאפיסטים או לפגוש ניצולי שואה שעלו מבלגיה.
במקום כל זאת, ובמקום עוד אלף דרכים לחזק את הידידות בין ישראל לארצו, שארל מישל בחר לעשות פרובוקציה. לשמוע על ישראל מפי נציגי "בצלם" ו"שוברים שתיקה" זה כמו לקבל תדרוך על הנעשה בכל מדינה אחרת דווקא מפי ארגון, חוקי אמנם, המייצג קומץ סהרורי וקיצוני, קבוצת שוליים זניחה. מדובר בהתערבות גסה וחסרת תקדים כמעט בענייניה הפנימיים של ישראל וניסיון לשלוח יד אל המערכת הפוליטית שלה. הוסיפו לכך את העובדה שבלגיה ממשיכה לממן קבוצות אלה ואחרות, שפועלות נגד חיילי צה"ל ונגד ישראל בכלל.
אפשר רק לשער איזו מהומה היתה קמה, אם היה מתברר שמדינה זרה, המכנה את עצמה "ידידה" של בלגיה, היתה מממנת, מתדרכת ומפעילה ארגונים שפועלים לפירוק בלגיה למרכיביה הפלמיים והוולוניים, ששונאים אלה את אלה. ואפשר רק לדמיין איזו שערורייה היתה מתחוללת, אם ראש ממשלת בלגיה היה מרשה לעצמו לנהוג באותה התרסה באחת ממדינות אירופה - דרך משל, אם היה נפגש עם ראשי הבדלנים הבאסקים תוך כדי ביקור עבודה בספרד. אולם, הקוראים מוזמנים להירגע: ביחס לידידות אחרות מר מישל יפגין נימוסים אירופיים מעולים ולא יעז לפגוע בהן.
וכאן המקום להפנות את הזרקור אל עצמנו. במשך זמן רב מדי ישראל יצרה את הרושם, שכל הרוצה יכול להתגולל עליה, להטיף לה מוסר ולחלק לה סטירות לחי פומביות. הגיע הזמן להשיל את התדמית הזאת אחת ולתמיד. ישראל אינה יהודי גלותי, שמכופף את הגב בפני גביר אורח, או במילותיו של מנחם בגין: "איננו מדינת וסל שלכם או רפובליקת בננות". הגיע הזמן לתבוע שיתייחסו אלינו בכבוד השמור לכל חברה אחרת במשפחת העמים. אפילו לבלגיה, אף שחותמה המשמעותי ביחסים הבינלאומיים מסתכם בטבח שביצעה במושבותיה באפריקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו