נזכרו לחזור למקורות

1. מאז ההפסד במדריד לריאל המקומית ניסו במכבי ת"א להרגיע את גזרת הישראלים. משחק יורוליג נוסף שבו גל מקל וגיא פניני לא שיחקו, ויוגב אוחיון לא רק שקיבל פירורים (שמונה דקות) והיה טוב, גם לא הוחזר לשחק אחרי שיצא, הוא מתכון להתפרקות כללית. כשהסיכויים ביורוליג מתמעטים, גביע המדינה מעבר לפינה ומשחקי יוקרה בליגה על הפרק (דרבי במוצ"ש וירושלים בתחילת החודש הבא) פתאום נזכרו הצהובים בחשיבות הישראלים. כך לפחות שידר המאמן איינארס בגאצקיס (כנראה בלחץ מלמעלה) בשיחה איתם.

אז לוואקום שהשאירו אנדרו גאודלוק ודי ג'יי סילי, נשאבו הערב מקל ואוחיון והראו שמבחינת הובלת המשחק, יצירת מצבים מפיק אנד רול, והגנה על כוכב היריב (אוחיון על קאליף וואייט) הם לא נופלים מאחרים בקבוצה. החלמתו של סילבן לנדסברג מבטיחה למכבי 15 נקודות בליגה ועם קולטון אייברסון לפחות בזירה המקומית יש בלם אחורי בהגנה ובריבאונד, מה שלא היה בהפסדים לגלבוע/גליל והפועל אילת. השאלה עם מול הכוכב האדום בעוד שלושה ימים, קבוצה של סרבים לוחמים ושני אמריקאים, שוב בגאצקיס יילך לאיבוד עם 12 שחקנים, כי למכבי, איך שלא תסובבו את זה יש יותר מדי שחקנים.

2. האויב של הטוב הוא הטוב ביותר. את הקלישאה החבוטה הזו למד דן שמיר הערב. דגן יבזורי, אחרי כמעט שנה שבה לא שיחק, לא היה צריך לעלות בחמישייה. לחולון עם יבזורי יש יותר מדי גארדים ועומס בגזרת הישראלים לקבוצה, שמשחקת משחק אחד בשבוע.

לרועי הובר זה לא הפריע, אבל שלומי הרוש היה די פזיז וגוני יזרעאלי, שרגיל לשחק ברבע השני מול מחליפי היריבה עלה קר ברבע השלישי מול האטרף של האורחים.

האולם המלא יצר לחץ מטורף, שבא לידי ביטוי ב־15 החטאות רצופות בפתיחה. קליף וואייט חייב להבין שקבוצות יתקפו אותו עם שני שחקנים, לכן הוא צריך לשחרר מהר את הכדור ולא לכפות זריקות (3 מ־17 אתמול) קשות.

3. המתח הגדול בליגה בסוף החורף בואכה האביב, היה בתחתית ולרגע היה נדמה שהשנה זה גמור. אבל אחרי אינספור טעויות ו־12 זרים שסירבו להגיע, הצליחו בקריית גת להביא שני זרים שחסרים להם: ג'וש סלבי כסקורר וברנדון באומן כפורוורד אתלטי שעושה הכל. עכשיו הישראלים שהתקשו, חוזרים למשבצת של לוחמים ומשלימים. למרות שגם אתמול הקבוצה לא החמיצה שום הזדמנות לטעות, היא עדיין לא הרימה ידיים וזה יפה. בגן נר לא ישנו טוב הלילה.