למאטה הארי מעזה יש זקן

מי שבר את ליבם של חיילי צה"ל דרך הפייסבוק? • מה יאשרו הרב והקאדי בלי בעיה? • מהי המסורת של תושבי הרשות הפלשתינית? • ואיך נשמור על השקט בארצנו?

צה"ל הזהיר שלשום כי בחורות שמנסות להתחיל איתכם בפייסבוק, עלולות להיות אנשי חמאס מתחזים, שמנסים להשיג מודיעין ואף להשתיל בטלפון הנייד תוכנות ריגול שיאפשרו מעקב אחרי החייל וחבריו. גבירותיי ורבותיי, קבלו את מאטה הארי של חמאס.

מאטה הארי, ששמה הפך לשם הגנרי של כל מרגלת מפתה, היתה מרגלת שפעלה בצרפת בתקופת מלחמת העולם הראשונה והוצאה להורג, למרות שהיא פעלה בשירותם של כל הצדדים - ואולי זאת בעצם הסיבה לסופה.

ועכשיו, מהפך - הפתיינית האולטימטיבית היא גבר מזוקן מעזה. תתארו לכם איזו טראומה יעבור הישראלי שחשב שנערת חלומות מתחילה איתו, ופתאום נודע לו שמדובר בחמאסניק, שאת האמבטיה האחרונה הוא עשה בביוב שהמצרים הזרימו למנהרה שלו. מה עובר על צה״ל? אי אפשר לתת לחיילים שלנו קצת לחיות בסרט?

מצד שני, יש לומר לצה״ל, עכשיו נזכרתם? אחרי שהשידוך בין בחורות וירטואליות פלשתיניות לישראלים כבר מתקרב לשלב שבו מביאים ילדים לעולם?

מה שמזכיר את פרשת הריגול הידועה מתקופת המלחמה בין האימפריה העות'מאנית לממלכה הרומנית תחת מנהיגותו של ולאד צפש (״המשפד״) השלישי, המוכר יותר בכינויו דרקולה. יום אחד תפסו החיילים הרומנים באחד הכפרים בחבל ולאכיה אישה שנחשדה כמרגלת בשירותו של הסולטן הטורקי מהמט. מייד הביאו אותה לטירה של דרקולה ליד בראשוב והודיעו לשליט כי לדעתם מדובר במרגלת מסוכנת.

שאל דרקולה בספק: ״למה אתם חושבים שהיא מרגלת?"

ענו החיילים: ״תפסנו אצלה בין הבגדים מכתב באותיות ערביות (באותה תקופה השתמשו הטורקים באלף־בית הערבי. השימוש של הטורקים באותיות לטיניות החל רק מאות שנים אחר כך, לאחר מהפכת אטאטורק).

שאל דרקולה: ״ולמה חיפשתם בבגדים של החשודה בריגול?"

ענו החיילים: ״היינו צריכים לוודא שהיא לא גבר לפני שנתחיל לעשות, אתה־יודע־מה״.

שאל דרקולה: ״ועכשיו אתם כבר יודעים שזה לא גבר?"

ענו החיילים: ״עדיין לא, אדוני״.

״אז למה אתם מחכים?״ שאל דרקולה.

ענו החיילים: ״צריך להתחיל לחקור אותו או אותה על המכתב, ואז נראה אם הוא יענה, או אם היא תענה״.

ועוד מאזן אימה

בשבועיים האחרונים פרצה מחלוקת סביב הצעה שלפיה בוועדות לאישור הפלות יהיו חברים, נוסף על רופאים, גם רב וקאדי. יש סיבה לסערה: הנשים שמגיעות לוועדה כבר החליטו שרצונן בהפלה, והן מבקשות רק את האישור של הוועדה.

את הבעיה הזו אפשר לפתור בקלות: בכל מקרה שבו מוסלמית תבקש אישור להפלה - יצורף רב לוועדה. ובכל מקרה שיהודייה תבקש אישור להפלה, בוועדה יהיה חבר קאדי. כך אין ספק שכל הבקשות להפלות יאושרו.

שמחת רוצחים

מייד אחרי הפיגוע הרצחני האחרון בירושלים, פרצו בערים הפלשתיניות בחגיגות. אתרים פלשתיניים פירסמו את חלוקת הממתקים המסורתית ברחובות, ובחלק מהצילומים לוותה השמחה בהנפת דגל הרשות. החוגגים אף הכריזו כי השמחה על הרצח היא ביטוי ללאומיות הפלשתינית.

נו, ואחרי כל זה אנחנו מעזים לומר שאין להם תרבות עשירה ומסורת מפותחת, ועוד מרשים לעצמנו לבקר את מי שמספר לנו שהם בני אדם ממש כמונו. נשאר רק לדמיין את המאמרים שהיו מופיעים ב"הארץ" אם התופעה הזאת היתה צצה, חד־פעמית, במחוזותינו, למשל אחרי הפצצה של חיל האוויר בעזה. בכל מקרה, הבעיה בסיפור הזה היא שלנו, כי כבר התרגלנו למראה הנורא הזה של חגיגות הרצח "המתוקות".

חגיגות השמחה ברשות הפלשתינית, בכל פעם שמישהו מהם מצליח לרצוח יהודי, מובילות אותנו לכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, שם מופיע הסיפור הבא (בעריכה קלה):

מומר הלשין למושל על היהודים, שהם מתפללים בבתי כנסת שהרשעה תכלה כעשן ומתכוונים לאומות העולם. מייד הזמין המושל את הרב והבהיר לו: "הריני מצווה אותך שמכאן ואילך לא יהיה בבתי הכנסת זכר לתפילה זו".

אמר הרב למושל הכעוס: "לדעתי אין צורך לקצץ בתפילותינו כלל, ואתה יכול להניחן כפי שהיו".

נתרגז המושל עוד יותר ואמר: "אתם מתפללים על מפלתנו, ואנחנו נשקוט?!"

ענה הרב בביטחון: "אדוני המושל, מאות שנים אנו מתפללים תפילה זו. האם היא הועילה?"

צריך להיזהר

אומרים לנו, בביטחון, שאם יעבירו את השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים, הפלשתינים יתעצבנו ויתחילו פיגועים. עד כדי כך שמישהו עוד עלול לקחת משאית ולדהור איתה לתוך קבוצת חיילים, נניח בטיילת ארמון הנציב. כן, ממש עד כדי כך.

אז אולי צריך להיזהר מצעדים כמו העברת השגרירות. הרי עד שהוא חזר, למה לנו להרוס את השקט?