בעיות קליטה

איך יכול ח"כ באסל גטאס להציל את עורו בפרשת הברחת הטלפונים הניידים? • מתי מותר לבזות את הנשיא האמריקני? • ומדוע הירדנים אמיצים יותר מברק אובאמה?

ביום שלישי האחרון, למחרת היום שבו נתפס ח"כ באסל גטאס מהרשימה המשותפת מנסה להבריח טלפונים ניידים למחבלים כלואים, נמסר שהמשטרה מנסה לתאם איתו מועד לחקירה, אך הוא אינו עונה לטלפונים. טוב, מה הם רוצים מהח"כ, הוא הרי נתן אותם, לכאורה, למחבלים. חוץ מזה, אז מה אם גטאס נתן טלפונים ניידים למחבלים, הרי מדינת ישראל נתנה לו תקציב לקשר עם הבוחר, ואלה הבוחרים שהוא רוצה לשמור איתם על קשר.

עוד אני מניח שבחקירה גטאס יוכל להציל את עורו, בכך שיסביר לחוקריו כי העביר טלפונים ניידים למחבלים כדי לעשות להם מעשה יחיא עיאש, שכזכור לפני 20 שנה נשלח לפגישה עם אללה, אחרי שענה לשיחה בנייד מגורמים בישראל.

מכל מקום, הטענה כי יש לראות במעשיו לכאורה של ח"כ גטאס בגידה במדינה, מחזירה אותנו אל השליט הנאור ביותר בהיסטוריה, ולאד צפש השלישי, דרקולה בשבילכם, שהיה ידוע בחיבתו לשפד את הלוחמים העות'מאנים שנפלו בשבי צבאו בעת המלחמה. ואם כבר הזכרנו את מלחמתו של דרקולה בעות'מאנים, הנה סיפור המופיע באחד מכרכי ספר דברי ימי טרנסילבניה (כיום רומניה).

ובכן, בשנת 1447, ערב פלישת צבא דרקולה לחבל ולאכיה, אשר ברומניה, שהיה עד אז תחת כיבוש עות'מאני, הגיעו נציגי המיעוט הטורקי שחיו תחת שלטון דרקולה באזור בראשוב, הסמוך לטירתו, וניסו להתחנף אליו.

"האם ברצונך, אדוננו, שנתפלל לניצחונך על צבאו של הסולטן מהמט?" שאלו.

"לא", ענה דרקולה, "ההפך, ברצוני שתתפללו לניצחונו של הסולטן".

"מדוע", שאלו הטורקים, "וכי אינך בוטח בנו שבאמת רצוננו הוא שתנצח בקרב?"

דרקולה ענה: "אין בליבי ספק שאתם רוצים שאנצח, שהרי חייכם תחת מלכותי, למרות שאני אוהב לשפד אתכם מדי פעם, עדיפים מהחיים תחת שלטונו של מהמט, אבל עדיין יהיה לי טוב יותר אם תתפללו לניצחון הסולטן".

שאלו הטורקים: "ואולי אין אתה מאמין בכוחו של אללה?"

ענה דרקולה: "הסירו דאגה מליבכם, אני לא סומך על אללה שלכם, בדיוק כמו שאני לא סומך על עשו שלנו".

"אם כן, מדוע אין ברצונך שנתפלל לאללה לניצחונך?" שאלו הנציגים.

על כך ענה השליט הנאור: "כיוון שאתם חיים תחת שלטוני, ואני כבר מכיר את מצבכם, יודע אני בביטחון גמור שאללה שלכם עושה תמיד את ההפך ממה שאתם מבקשים. לפיכך, יהיה טוב יותר עבורי אם תתפללו לניצחונו של הסולטן".

"ואתה מאמין שכך יהיה גם הפעם?" תהו הנציגים הטורקים. 

"כן", התעקש דרקולה, "על פי המסורת, אללה שלכם יעשה כהרגלו את ההפך ממה שאתם מבקשים".

 

יחסים מסוכנים

במשך שנים מסבירים לנו אנשי השמאל החביבים עד כמה חשובים היחסים שלנו עם ארה"ב, וכמה צריך לשמור על כבודו של הנשיא האמריקני ולהיכנע לדרישותיו, גם כאשר הן מנוגדות לקו של ממשלת ישראל. 

והנה, בבחירות האחרונות בארה"ב נבחר נשיא שממנה לתפקידי מפתח אנשים שתומכים בהעברת השגרירות האמריקנית לירושלים ולא רק שהם תומכים בהתנחלויות, אלא שהם גם תורמים מכיסם להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.

והנה מה מתברר? שפתאום, אם תשאלו את השמאל, כבר מותר לנזוף באמריקנים, ואף מותר להתנהג בגסות לשגריר האמריקני המיועד להגיע לישראל בסוף ינואר. 

כן, כן, מתברר שהטפות המוסר של השמאל היו על תנאי: כל זמן שהנשיא האמריקני תמך בשמאל ההזוי, אסור היה לפגוע בכבודו והיחסים עם ארה"ב היו נכס אסטרטגי שאין לפגוע בו. אבל, מהרגע שנבחר נשיא שמה שהוא רוצה זה שגריר בישראל שתומך ואוהד את מפעל ההתנחלות ותורם למוסדות יהודיים מעבר לקו הירוק, פתאום היחסים עם הנשיא האמריקני כבר אינם חשובים כל כך ומותר לעלוב בו ולבזותו.

ההטפות של השמאל, שכעת מתברר שכולן היו בלוף, שמעט הופתעו ממנו, מעבירות אותנו לסיפור המופיע בכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב: 

זהו סיפור העוסק באדם שהגיע אל הרב ובפיו שאלה:

"רבי, שאלה יש לי לשאול, האם חייב אני לברך ברכת הגומל או לאו (ברכת הגומל היא ברכה שמברכים, בין השאר, כאשר לאדם קורה נס והוא ניצל מסכנה)?

שאל הרב: "איזה נס נעשה לך?"

ענה האיש: "זה קרה אתמול. הלכתי לבד ביער, רק אני ומקלי. פתאום רצו לקראתי 12 גזלנים וכולם התנפלו עלי".

שאל הרב: "וכיצד ניצלת?"

ענה האיש: "האל הטוב עשה לי נס, וכל הסיפור הזה לא היה ולא נברא. אז מה אתה אומר, רבי, אני חייב לברך או לא?"

 

למי יש אומץ

התגובות של השרים וההודעות הרשמיות של ירדן על הפיגוע במבצר כרכ מדברות במפורש על טרור של קיצונים איסלאמיסטים. מכאן מתברר שהירדנים החלשים מפגינים אומץ גדול יותר מהמנהיג הפורש של המעצמה החזקה בעולם, שלו נאחל חופשת שחרור קלה ונטולת עימותים עם המציאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו