מותר לטראמפ לדבר עם נשיאת טאיוואן

שיחת הטלפון בשבוע שעבר בין הנשיא הנבחר דונלד טראמפ לבין נשיאת טאיוואן, צאי אינג־ון, עוררה סערה גדולה. הנשיא אובאמה הודיע שמדיניות "סין האחת" נמשכת, מקורבי טראמפ טענו שבכלל הנשיאה היא זו שטילפנה והוא פשוט ענה, ורק טראמפ לא הבין על מה כל הרעש, ואמר שאם מותר למכור לטאיוואן כל כך הרבה נשק בכל כך הרבה כסף, אין שום סיבה לא לדבר עם הנשיאה שלה.

קשה לדעת אם השיחה הזו היתה מכוונת להציג נכונות מצד טראמפ לשינוי גישה, או שמא מדובר בחוסר בקיאות דיפלומטי, אבל אין ספק שלא מרתיעה אותו העובדה שלא זה היה הנוהג עד כה. יכול להיות שבסופו של דבר יחליט טראמפ להשאיר דברים רבים על תילם, אבל הנכונות שלו לראות את הדברים מחדש מאפיינת, בעיקר, אנשים צעירים ממנו בהרבה, המוכנים לראות את הכל מחדש.

עם כל הכבוד לסין, ועם כל נכונות המהלך האמיץ שעשו ניקסון וקיסינג'ר כאשר ביקרו בבייג'ין והובילו את מהלך החלפתה של טאיוואן הקטנה בסין הקומוניסטית במועצת הביטחון של האו"ם, סין היתה ונותרה דיקטטורה אכזרית, בעוד טאיוואן היא מדינה מערבית שעברה מהפך דמוקרטי, והיא בעלת ברית טבעית של מדינות העולם החופשי.

העובדה שסין רוגזת כל אימת שאישיות כלשהי נפגשת עם הדלאי למה, או כאשר נציג טאיוואני מגיע למשרד ממשלתי כלשהו, אינה חייבת להנחות את כולנו בהתנהגותנו. טוב עשה אובאמה כשנפגש עם הדלאי למה במהלך כהונותיו כנשיא, וטוב עושה טראמפ כשהוא מדבר בטלפון עם נשיאת טאיוואן.

נכון. יש "ריאל פוליטיק". נכון, סין היא מדינה חשובה, עם כלכלה חשובה, והיא מחזיקה באיגרות חוב של ארה"ב. יש לה גם עוצמה צבאית, והיא בבחינת ענק מתעורר בעשרות השנים האחרונות. אבל נכון גם שזכויות האדם נרמסות בה, שנעשים בה מעשים שלא ייעשו על ידי שום מדינה, ושכאשר מי שנאבק בה למען החירות זוכה בפרס נובל לשלום, מחזיקים אותו בבית הסוהר ומונעים ממנו להגיע לנורבגיה כדי לקבל את הפרס.

אמריקה אינה חייבת לחנך את כל העולם, ויכול מאוד להיות שאין לה ברירה אלא להשלים עם משטרים אנטי דמוקרטיים, ולשחק את משחק החיוכים ולחיצות הידיים, והביקורים הרשמיים והיחסים הדיפלומטיים ההדוקים. אבל בין כל אלה לבין קבלת תכתיבים מטעמה של סין - הדרך ארוכה. גם הסנקציות שיכולה סין להטיל על ארה"ב אינן מאיימות באמת, ורובן עלולות להיות - מבחינתה - בומרנג חד־משמעי.

יש למערב סיבות טובות להבטיח קשרים טובים עם סין, אבל אין לו שום סיבה טובה לדחות את טאיוואן הדמוקרטית רק משום שסין הקומוניסטית דורשת לעשות זאת, ואינה מוכנה להכיר בעצמאותה של זו.