לאחרונה התבשרנו כי "אמיר האחים המוסלמים" ומדריך המוג'אהדין - השייח' יוסף אל־קרדאווי - שהתיר דמם של ילדים יהודים "מכיוון שיהיו חיילים", הוציא פסק הלכה "טרי מהגיהינום" ובו אסר לבצע פעולות התאבדות ("אסתשהאד") בפלשתין, שכן יש למוסלמים שיטות "התנגדות" חדשות. ואז פרצו השריפות ביערות ובערי ישראל, שזכו לתמיכה כמעט גורפת ברשתות החברתיות במדינות ערב ובמקומותינו. מעטים גינו את הצתת האש ולחלופין התפללו לרווחת מדינות ערב הנתונות לטבח ולשמד הדדי. להפך. זו היתה אורגיה פירומנית שגעשה בתפילה שאללה ימטיר על ישראל קיתונות של דלק.
סורת "אלחשר" (פרק "ההגליה") עוסקת בגירוש היהודים בידי השליח וחבריו מחצי האי ערב ועונש האש הצפוי להם בעולם הבא. בעת שלחם כנגד יהודי שבט נט'יר, שהתבצרו במצודותיהם בח'יבר (וחוסלו אחר כך), ציווה השליח לחתוך ולשרוף את מטעי התמר שלהם. שריפת הדקלים סתרה את איסוריו הקודמים והביכה את מאמיניו. יריביו התריסו כנגדו בשאלה אם שריפת עצי התמר והשחתת הארץ היא השראת השליח מאלוהים.
התשובה המתירה ומצדיקה את המעשה כעונש והשפלה לאויב ירדה מהשמיים בסורת "אלחשר" פסוק 5: "כל עץ תמר אשר תכרתו או תשאירוהו ניצב על שורשיו - ברשות אלוהים תעשו זאת, למען ימית קלון על המופקרים". הפוסקים קבעו שיש להימנע מהשמדת העצים והנכסים אם יש סיכוי שייפלו שלל בידי המוסלמים, אך מותר לשרוף את העצים למען "הדעווה" ועליונות דת האל, שכן האינטרס של הג'יהאד הוא לגרום נזק לכופרים במלחמה ובהכנות לה.
על רקע זה נראה כי קהל היעד הערבי ברשתות החברתיות הקשיב היטב להשתלחותו הלוחמנית של ח"כ טיבי מ"הרשימה המשותפת" בכנסת, כשקבע טרם גל ההצתות כי תביעתם של אזרחי ישראל (יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד) להנמכת כריזת המואזין בשאיפה למעט שקט היא ניסיון להשתיק את האיסלאם. ייתכן כי ל"שהאדה" ההיסטרית של טיבי, "אללה אכבר" מעל דוכן הכנסת, היה חלק באמוציה ובתודעה הדתית של המציתים בשדה, שלפיה שריפת יערות ישראל היא העונש הראוי לאויבי האל. אחר כך באה קריאתו בתחנת "אלמיאדין" של חיזבאללה לערביי ישראל לקיים מרי ומרד ואיומו על מחוקקי ישראל כי מרד זה יפרוץ אם יעזו לאשר את "חוק המואזין" בקריאה שלישית.
התהליך פשוט: המסית שופך בנזין, המצית זורק גפרור והשריפה מלובה בצביעות, כמשל הערבי: "היכה בפניי אך יישר את כומתתי שנשמטה". מתברר שח"כ אימן עודה הוא פירומן לא קטן. שעה שמדינות ערב קבעו שחיזבאללה הוא ארגון טרור, הגדירו אותו אימן עודה ואנשי "הרשימה המשותפת" כארגון לגיטימי לשחרור לאומי, אף שמנהיגו חסן נסראללה איים לפוצץ את מיכל האמוניה בחיפה ולשרוף את הצפון, יהודים וערבים כאחד.
מכיוון שחלק ניכר מההצתות בוצע, ככל הנראה ועל פי החשד, בידי ערבים, נזעק עודה להזים את פסיקת שלמה המלך שמשמעותה היא שהמצית את הארץ הוא שונאה ולא בעליה. לפיכך יצא בסיסמה השקרית ש"הארץ ארצנו, הכרמל כרמלנו והעצים שנטעו קק"ל וילדי ישראל בט"ו בשבט - עצינו". אכן, יש הנוטעים ויש השורפים. אפילו בלי ההצתות שרפו הערבים לאורך שנים במפחמות את עצי הארץ ועל שמן נקראת עיר הפחם רווית השנאה "אום אל־פחם".
ארצות ערב שסביבנו צייה ושממה ובצפון נשרפים יערות סוריה ולבנון. בספרו "המוקדימה" תיאר ההיסטוריון אבן חלדון (המאה ה־14) את הוונדליזם הערבי כארבה המכלה את הירוק והיבש וקבע כי כל המסתכל בארצות שהערבים כבשו ייווכח כיצד נתמוטטה תרבותן ונשם יישובם עד שאפילו האדמה נהפכה ללא אדמה.
עם זאת, סיועם ובתיהם הפתוחים של רבים מערביי ישראל עבור היהודים שניזוקו לאחרונה מהשריפות מצביעים על כך שהתקווה שישמשו גשר לשלום, גם אם הוא מעץ, קיימת עדיין, ובלבד שהמסיתים והמציתים מ"הרשימה המשותפת" לא ישרפוהו כליל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו