שעות בודדות לאחר שפוטין וטראמפ סיימו את שיחת הטלפון הראשונה ביניהם, שבה סיכמו לעבוד בשיתוף פעולה ולהדק את הקשרים בין שתי המדינות, הורה הנשיא הרוסי לצבאו לצאת למתקפת מחץ על העיר חאלב שבצפון סוריה כדי להביא לכיבושה של עיר מפתח זו, השנייה בגודלה בסוריה, ולחיסולם של המורדים הלוחמים בה.
גם מי שהתרגל להיקפה חסר התקדים ולעוצמתה של הנוכחות הצבאית הרוסית בסוריה, ובעיקר לשימוש הרוסי בכוח בלא גבולות או מעצורים, לא היה יכול שלא להתרשם ממפגן העוצמה הרוסי המכוון נגד העיר חאלב, שבו השתתפה לראשונה גם נושאת המטוסים "האדמירל קוזנייצוב", ששיגרו הרוסים לחופיה של סוריה כחלק מתגבור רחב היקף של כוחותיהם באזורנו. המסר הרוסי ברור: רוסיה באה לסוריה כדי להישאר בה, בבחינת צעד ראשון בדרך לתחייתה של בריה"מ כמעצמה עולמית, אם כי הפעם תחת שלטונו של צאר חדש ולא מזכיר מפלגה. מעצמה שלה נחלות ואזורי השפעה הכפופים לתכתיביה ולרצונותיה.
ועם זאת, ברור שגם אם המטרה המיידית של המהלך הרוסי היתה העיר חאלב, או ליתר דיוק מה שנותר ממנה, הרי מטרה חשובה יותר היתה שיגור אות אזהרה לשכנותיה של סוריה, ובהן טורקיה וישראל, לבל תעזנה להפריע לרוסים במלאכתם. אבל יותר מכל, במהלך הרוסי יש כדי לשגר אות מבחן לנשיא החדש בארה"ב, כיצד יגיב לנוכח ניסיונו של פוטין "לסמן גבולות גיזרה" ולקבוע עובדות בשטח בסוריה, ולאחריה מן הסתם גם באזורי חיכוך ומשבר נוספים ברחבי העולם.
המתקפה המכרעת על העיר חאלב היתה צעד מתבקש שהגיע זמנו בתוכנית הרוסית לייצוב שלטונו של בשאר אל־אסד במערבה של סוריה. בחודשים האחרונים הצליחו בעלות הברית - רוסיה, איראן וסוריה - לסגור על העיר מכל עבריה ולנתק את המורדים מבסיסי האספקה שלהם בטורקיה שבצפון ובמרחבים שבשליטת המורדים ממערב. העיר "שוטחה" ונכתשה בשיטתיות בהפצצות של מטוסים רוסיים, ורק כרבע מארבעת מיליון תושביה, שחיו בה ערב פרוץ המלחמה בסוריה, נותר בה. כל שנותר עתה הוא להנחית את מכת המוות ו"לטהר" את העיר מהמורדים ומתומכיהם, כפי שהבטיח בשאר אל־אסד בראיון שהעניק לפני כמה שבועות.
לשם כך אין די במטוסים רוסיים, אלא נדרשת לחימה קרקעית של לוחמים איראנים ואנשי חיזבאללה שמאחוריהם מזדנב גם הצבא הסורי הסדיר. יש להניח אפוא כי אחרי הכתישה מהאוויר תבוא גם מתקפה קרקעית, שעל ההכנות לה מדווחים כלי התקשורת בימים האחרונים.
• • •
פוטין מבקש אפוא לקבוע עובדות בשטח בטרם ייכנס "הצ'יף" החדש לבית הלבן. טראמפ משדר נכונות לעבוד בשיתוף פעולה עם הרוסים ולהיאבק יחדיו, אולי גם עם בשאר אל־אסד, נגד הרדיקליזם האיסלאמי שבו הוא רואה את האיום המרכזי בעבורה של ארה"ב באזור. אבל כשייכנס לבית הלבן ויבקש לבדל עצמו מממשל אובאמה הנתפס באזור וגם מחוצה לו כחלש ונעדר נוכחות, הוא עשוי לבקש להראות לפוטין ש"בוס" יש רק אחד, ו"הבוס" יושב בבית הלבן ולא בקרמלין.
ממשל אובאמה הוא הנושא באחריות המוסרית לאירועי חאלב, שהרי לבד מגינוי רוסיה על "מעשיה הברבריים", כלשון דובריו, לא נקף הממשל האמריקני אצבע במהלך החודשים האחרונים כדי לעצור את המתקפה על העיר. אבל עתה מתגלגל הכדור אל פתחו של טראמפ.
פוטין מפגין עוצמה, אלא שמאחורי עוצמה זו מצויה מדינה המתמודדת עם קשיים כלכליים ניכרים, ובכל מקרה, ברור שעוצמתה של ארה"ב רבה יותר. הרוסים בונים אפוא על יכולתם להרתיע את היריב מלהתעמת עימם, ובכך לאלצו לוותר להם. שהרי בכל מקום שבו בחרו האמריקנים בשנים האחרונות להתעמת עם רוסיה, הם זכו. פוטין יודע זאת, וכל שנותר לראות הוא אם גם טראמפ ילמד עובדת יסוד זו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו