פסטיבל קלאסיקה בנגב

מתי בטהובן צריך להופיע בפני בדואים? • מה המחיר שישלם יצחק הרצוג על אמירה אומללה? • מדוע כדאי לפרשני הבחירות האמריקניות לשתוק? • ומי גורם לפחד בקרב סטודנטים יהודים באוניברסיטת ברקלי?

לראש מועצת עומר, פיני בדש, נמאס מהקונצרטים הרועשים שמעניקים לתושבי יישובו מסגדיו של היישוב הבדואי הסמוך, תל שבע. לכן הבהיר שאם חוק המואזין לא יעבור, הוא יציב רמקולים מול תל שבע וישמיע להם בטהובן בשלוש וחצי לפנות בוקר. "נראה אם יהיה להם נעים", אמר והזכיר שדי לו מהמואזין שמשכים את תושבי עומר מדי יום בחמש בבוקר. הרעיון של בדש נראה לי קצת לא לעניין, ולכן פניתי לכמה מביני עניין וכולם הסכימו איתי - לא כדאי לו להשמיע בטהובן באמצע הלילה, עליו להתחיל קודם כל עם באך או צ'ייקובסקי ואפילו עם ורדי. את בטהובן שישמור לשלב הבא.

בכל מקרה, תוכנית המידה כנגד מידה של בדש מזכירה מעשה מההיסטוריה של העם היהודי, המופיע בכתבי רבי אלתר דרויאנוב (בעריכה קלה): עשיר השיא את בתו היחידה לתלמיד־חכם והתחייב לתת לו נדוניה יפה וגם לפרנס אותו שנים רבות. לימים נסתבך אותו עשיר בעסק ביש והפסיד את כל ממונו, ובשל כך הודיע לחתנו כי מעתה ואילך אין ביכולתו לפרנסו.

אמר החתן: "אם כך, שלם לי ואצא מביתך".

נאנח החותן: "אין לי. יצאתי נקי מכל מה שהיה לי".

רתח החתן ותפס בזקנו של חותנו, שהשיב במידה כנגד מידה ותפס בבלוריתו של החתן. מעדו שניהם והחלו מתגלגלים על הקרקע. אחרי שעה שלמה זה צועק: "תן לי את ממוני!" וזה צועק: "אין לי", התעייף החותן מהתקוטטות וביקש להתפשר. 

צהל החתן: "ראית שאני גובר עליך, ולפתע מצאת ממון ואתה מבקש להתפשר".

גנח החותן והשיב: "ממון אין לי. אלא מה, הנח את זקני ואניח אני לבלוריתך".

 

מבוא לווירולוגיה

התייחסותו של יצחק הרצוג לחוק ההסדרה שנותן אוויר לתושבי עמונה כאל וירוס, תעלה ליו"ר המחנה הציוני ביוקר, כי על פי התיאוריות המדעיות המקובלות היום, הווירוסים קיימים מיליארדי שנים וימשיכו להתקיים עוד מיליארדי שנים. ואם המדענים לא טועים ויו"ר המחנה הציוני בטוח בדבריו, 700 אלף הישראלים שחיים מעבר לקו הירוק, לא כולל קרוביהם, יזכירו לו זאת ביום הבחירות הבא, בקלפיות.

 

פרשנינו שבו בשלום

אותם פרשנים שהתגלו במערכת הבחירות האמריקנית כמי שאין להם צל של מושג - בעיקר כי בחרו במשאלת לב ולא בפני השטח - מסבירים לנו עתה שתוצאות ההצבעה בניגוד לתחזיות הריקות שלהם, היו ניצחון "הפחד והשנאה". לזכותם ייאמר שאמרו זאת באותה נחרצות שבה קבעו מראש כי הילארי קלינטון תהיה נשיאת ארה"ב הבאה.

את היכולות האנליטיות האלה הם שאלו כמובן מהצלחתם הגדולה בבחירות שנערכו אצלנו במארס 2015, אז רצו שנצביע למפלגת "רק לא ביבי" וקראו לזה "להצביע מהראש, לא מהבטן". הרי לכל ברור, שאותם פרשנים מדופלמים פועלים מהראש, בעוד אנו, המזרח־תיכונים המיוזעים, לא מסוגלים להשתמש בו כלל. כעת, במקום להסתיר את פניהם מרוב בושה, פרשנינו מתייחסים באותה הדרך למצביעי דונלד טראמפ. הנשיא הנבחר.

כל זה מביא אותו לנשגבת שבממלכות, רומניה, ואל ימי השליט הנאור לנצח, ניקולאה צ'אושסקו, המוכר בתוארו הרשמי "החבר היו"ר". כאשר ניקו, בנו של החבר היו"ר, היה בבית הספר היסודי, ביקשה המורה מכל תלמיד בכיתה לספר במה עוסק אביו. 

כשהגיע תורו של ניקו ענה: "אבי רקדן אקזוטי במועדון גייז, המשעשע לעיתים את המבקרים במקום".

שלחה המורה מבט מזועזע ואמרה: "אתה בטוח, ניקו?"

ענה ניקו: "בוודאי".

בתום השיעור, בזמן ההפסקה, ביקשה המורה מניקו להישאר ולדבר איתה. אחרי שיצא אחרון התלמידים לחצר, היא התקרבה לניקו ואמרה: "תגיד, ניקו, השתגעת? מה זה היה צריך להיות?"

ענה ניקו: "המורה, אני יודע שאבא שלי זה החבר היו"ר, אבל אני מתבייש לספר את זה לפני כל הכיתה".

 

האנטישמיות החדשה‫

במחנה הדמוקרטי על שם קלינטון טוענים שהניצחון של טראמפ מעודד אנטישמיות. מעניין אם הקשקשנים האלה ניסו פעם לחצות עם כיפה על הראש ושרשראות של מגן דוד את הקמפוס של אוניברסיטת ברקלי ושאר מעוזי המיליה של קלינטון?

אם כבר מדברים על אנטישמים חביבים, זה הזמן לחזור אל כתביו של דרויאנוב, לימים שבהם יהודים באירופה הורשו לגור רק באזורים מיוחדים. וזה הסיפור: בימי גירוש מוסקבה (1891) פגש שוטר רוסי יהודי וצעק: "ז'יד, מחר לא תהיה כאן!" הפשיל היהודי את מכנסיו מאחוריו וענה לו: "אם כך, מהר ונשק לי כאן, שמא לא תמצאני כאן מחר".

 

איתך הסליחה

חבר הכנסת איציק שמולי כעס על דברים שכתבתי כאן בשבוע שעבר‫.‬ הצעת החוק שהגיש‫,‬ הסביר‫,‬ לא נוגעת לשימוש במילה "מפגר" בשיחת חולין‫.‬ הוא גם אינו משועמם‫,‬ אמר‫,‬ אלא עובד קשה‫.‬ יש מידה של צדק בטענותיו‫.‬ סליחה‫.‬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו