נופים עוצרי נשימה, אבל גם כבישים משובשים: הישראלים גילו את גאורגיה

תאונת הדרכים המחרידה של משפחת גרינפלד בגאורגיה הזכירה לי את הכבישים העקלקלים מאוד שחלקם כלל אינם סלולים, שעליהם נסענו במהלך הביקור בגאורגיה. כשנענו על הג'יפים בהרי הקווקז, רעדתי מפחד כל אימת שהשקפתי מהמצוקים על המדרון החד.

חזרתי משם לפני כשבועיים, ורק בתום הטיול בארץ היפה הזו הבנתי מדוע התיירים הישראלים "גילו" אותה בזמן האחרון.

קודם כל, נופיה קסומים. כשאתה מעפיל בדרכים העקלקלות אל הרי הקווקז הגבוהים ורואה באופק את קרחוני השלג שטרם הפשירו מהחורף של אשתקד, כשאתה מיטלטל בתוך הג'יפים על הדרך הצבאית המפורסמת מהמאה ה־19 המטפסת בנופים הרריים עוצרי נשימה ומגיע לתצפית מרהיבה על הפסגות המושלגות ממרפסת האחווה ההיסטורית בין רוסיה לגאורגיה בגובה 2,000 מטר מעל פני הים - אינך יכול שלא להתפעל.

גם כשאתה מבקר בחבל סוואנטי שבלב רכס הקווקז, המשמר מגדלי שמירה ייחודיים מאבן מימי הביניים שנועדו לשמירה על חפצי אמנות ולתצפות על חורשי רע, אתה נחשף לנוף מדהים במעלה הדרך כשלעיניך נגלה נהר אינגוארי הזורם בתוך יערות עבותים ולצידו מפלי מים רבים.

אולם לא רק בגלל הנופים הנפלאים מומלץ לבקר בגאורגיה. ישראלים רבים מטיילים בה גם משום שעלות האוכל במסעדות והלינה בבתי המלון נמוכה יחסית לאירופה. גם ההגעה לגאורגיה מהירה מאוד: אתה נוחת בטביליסי הבירה שעתיים וחצי אחרי שעלית על המטוס בנתב"ג.

כמו כן, אי אפשר שלא להתפעל מהמטעמים הגאורגיים המסורתיים ובראשם החצ'פורי. התרשמתי מאוד גם מקבלת הפנים של הגאורגים, שהם אנשים חמים ולבביים מאוד.