אנטוניו גוטרש שונה מכל המזכירים הכלליים הקודמים של האו"ם: הוא המדינאי הבכיר בהם, הפוליטיקאי המשופשף ביותר, ומי שמחויב מכל האחרים לתפיסת עולם מוגדרת מאוד - סוציאל־דמוקרט המאמין בכל ליבו בשוויון ערך האדם, והרואה את האתגר הכלכלי בהגדלת הצמיחה, תוך תיקון כשליו של השוק החופשי.
ב־1965, בעיצומה של דיקטטורת סלזר בפורטוגל, סיים אנטוניו בן ה־16 את לימודיו התיכוניים כמצטיין ארצי. אחר כך למד הנדסת חשמל באוניברסיטה, ובמשך שנים אחדות לימד טלקומוניקציה באוניברסיטה של ליסבון. אבל לאחר תום הדיקטטורה הצטרף למפלגה הסוציאליסטית, עזב את האוניברסיטה, נבחר לפרלמנט, עמד בראש הסיעה של מפלגתו, וב־1995 נבחר לראשות הממשלה. זמן קצר אחר כך מצאנו עצמנו בכנס בינלאומי, והוא ביקש לפגוש אותי בשולי הכנס ההוא. היו לו שאלות רבות על הסכם אוסלו, על קשיי מימושו, ועל אחורי הקלעים שלו, והוא ביקש להמשיך את השיחה במשרדו, בפורטוגל. כמה חודשים אחר כך הגעתי אליו לליסבון, והמשכנו בשיחה שארכה שעות אחדות. הוא היה בקיא בתולדותיו של הסכסוך הישראלי־פלשתיני ושאלותיו היו ממוקדות עד להפתיע.
הקדנציה הראשונה שלו היתה סיפור הצלחה. הוא ערך רפורמות כלכליות, הקטין את החוב הלאומי, הצליח להגדיל את הצמיחה, ואיתה - את תשלומי הרווחה. הוא נבחר בשנית, ובקלות, ב־1999. במקביל נבחר לנשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי, ובמסגרת זו נפגשנו פעמים רבות, כשהוא מנסה לערוך רפורמות גם בארגון המסורבל והוותיק הזה.
הקדנציה השנייה שלו בראשות הממשלה אופיינה בקשיים כלכליים ובמריבות בתוך מפלגתו. בבחירות המקומיות שהתקיימו ב־2001, נחלו הסוציאליסטים מפלה קשה. גוטרש חש שעליו להתפטר, והוא סיים את תפקידו לאחר שבע שנים. ב־2005 הגיע לישראל ולרשות הפלשתינית, כדי להיפגש עם מפלגות החברות באינטרנציונל הסוציאליסטי. אירחתי אותו אז כראש מרצ, וגם ליוויתי אותו לרמאללה. נושא הסכסוך המשיך להיות קרוב לליבו, ושוב שוחחנו על האופציות להביא להסדר, על רקע כוונת שרון לסגת מעזה. במהלך הביקור נודע לו שהוא נבחר לתפקיד הנציב העליון של האו"ם לענייני הפליטים. אמרתי לו שאני שמח שאיננו צריך לעסוק בפליטים הפלשתינים (כיוון שזה תפקידה של ססו"ת). הוא לא התווכח עימי...
התפקיד החדש שאב אותו לתוכו. ממשרדו בז'נבה ניהל מערכות מורכבות של קליטת גלי פליטים באפריקה ובאסיה, והתלבט בסוגיות כגון רכישת אוהלים זולים בעלי תפוגה קצרה, או צריפים יקרים יותר המסוגלים להחזיק מעמד שנים אחדות, בעיות של מים נקיים ושל מקורות אנרגיה. הוא נבחר לתפקיד לקדנציה שנייה של חמש שנים (שאותה סיים בדצמבר אשתקד), ובשנים האחרונות עסקו כל שיחותינו במשבר הסורי ובפליטים שיוצרו על ידו. הוא כאב את גורל הפליטים, וליבו לא הפך גס גם לאחר שנים שבהן עסק בנושא. הוא כעס על מי שנעל את דלתו בפניהם ובירך על כל נכונות לקלוט אותם.
מינויו הוא, לדעתי, נכס לעולם המבקש שלום. ובאשר לישראל: כמו מנהיגים אחרים, הוא מעריך מאוד את הישגינו, אך אינו מצליח להבין איך זה שאיננו מצליחים לסיים את הסכסוך בינינו לשכנינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו