סוף עידן הפרטיות

עבר שבוע מאז התמלא הפיד שלי בפייסבוק בהצהרות מלאות היסטריה של 5,000 חבריי (הווירטואליים), שהם לא מאשרים למארק צוקרברג לעשות שימוש פומבי בתמונות שהם מעלים לפייס. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אני כמובן מדברת על המחשבה הנאיבית שחלקנו עדיין אוחז בה, שיש לנו עוד גרם פרטיות במרחב הציבורי.

בעידן שבו אפשר לקיים שיחת ועידה בווידאו באיכות HD בין שלוש יבשות, כולנו נמצאים במעקב תמידי. הפרטים שלנו חשופים לכל בפייסבוק, בווטסאפ, באינסטגרם, בכתובת האי־מייל, במאגר הביומטרי בשדה התעופה ואצל השכן ממול.

מהרגע שהפכנו לנרקומנים של טכנולוגיה, טישטשנו במו ידינו את חוקי כבוד האדם וחירותו. המקרה של שדרנית הספורט שרון פרי רק מחדד את הנקודה.

במקרה של פרי, המציאות קצת שונה. מדובר בשדרנית ספורט מוערכת ויפת מראה, שאיתרע מזלה פעמיים. קודם נגנב לה התיק, ואז הגנב החליט להפיץ לכל עבר תמונות אינטימיות שלה. המשטרה עדיין בודקת אם מדובר בסטוקר או בסתם גנב משועמם, אבל זה לא באמת משנה. אם וכאשר הוא ייתפס, זה כבר יהיה מאוחר מדי. התמונות הופצו, הנזק נעשה, והוא בטח ייצא מזה בעבודות שירות.

זאת לא הפעם הראשונה שבה תמונות אינטימיות, בעיקר של נשים, מופצות ברשת ללא אישורן (חוץ מקים קרדשיאן, שמתעקשת להפיץ בעצמה). רק שכאן מדובר בדמות ציבורית שגורמת לנושא לעלות לדיון בכותרות. חלק מהטוקבקיסטים האשימו אתמול את שרון בחוסר אחריות. מוזר, אתם בטח מסכימים איתי שהיא כנראה לא קמה בבוקר וחשבה לעצמה: מעניין איזה אירוע מרגש יקרה לי היום... מממ... אולי מישהו יגנוב את התיק שלי ויפיץ תמונות שלי לכל גבר?

הבעיה היחידה של שרון, ושל כולנו, היא לא חוסר האחריות. ברור לכולנו שמותר לשרון לעשות בין כותלי ביתה ככל העולה על רוחה, רק שחוקי המשחק השתנו, ואנחנו עדיין לא יישרנו איתם קו.

מה שקרה לשרון מקומם, מרתיח ומביך. הדבר היחיד שיצא טוב מהסיפור הזה הוא יצירת תמרור אזהרה לכולנו. בעידן שבו האח הגדול הוא הרבה יותר מעוד תוכנית טלוויזיה, אנחנו לא באמת נהנים מפרטיות, אפילו לא בתוך הבית שלנו. האקרים, גנבים וסוטים יהיו תמיד, לצערי, חלק מכל חברה. לעולם לא נוכל להיפטר מהם לגמרי, מה שכן נוכל לעשות זה להיפטר מאותן תמונות.

אז בהנחה שמתחשק לכן לפלרטט קצת עם עצמכן או עם מישהו אחר, עצה שלי - פשוט ודאו שזה נמחק מייד אחרי.

זה לא אתן, זאת הטכנולוגיה.