בשבחי ההסכם, בדרך לעצמאות

ההסכם הישראלי־אמריקני להמשך הסיוע הביטחוני לישראל עד 2018 - הכולל, מלבד הגדלת סכום הסיוע השנתי הנומינלי, גם הורדה הדרגתית בסכומים שבהם יותר לישראל להשתמש עבור התעשייה הביטחונית שלה, וגם התחייבות להחזיר לקופה האמריקנית כל סכום שהקונגרס יחליט להעביר לישראל מעבר לסיוע השנתי - עורר כמה תגובות בלתי צפויות. שהרי עצם ההתחייבות האמריקנית לעשר שנים נוספות יש בו חשיבות, גם אם העלייה בסכום השנתי אינה דרמטית אם מתחשבים באינפלציה. אבל התגובות הפתיעו.

שני הצדדים החותמים התגאו שמדובר בהסכם הנדיב ביותר בהיסטוריית הסיוע האמריקני (למרות שכל סיוע שניתן לישראל מאז 1974 היה כזה), ומנגד טען רה"מ לשעבר, אהוד ברק, שהיתה כאן החמצה, משום שאילו נחתם ההסכם לפני שהקונגרס נתן את ידו להסכם שש המעצמות עם איראן, יכולנו לקבל יותר סיוע, וגם ציוד איכותי חיוני. אישים רפובליקנים בכירים טענו כי נעשתה טעות בכך שההסכם נחתם בשלהי כהונתו של אובאמה, כי הסכום נמוך מדי, וכי אין הסכם כזה יכול למנוע מהקונגרס להוסיף כספים מעבר לסכום שנקבע, משום שהסעיף הרלוונטי מנוגד לחוקה ופוגע בסמכויות הקונגרס.

אני סבור שמבחינתו של רה"מ נתניהו ההסכם מהווה הישג, משום שגם החלטתו (המוטעית, לדעתי) להופיע ערב אישור ההסכם עם איראן, בפני שני בתי הקונגרס כדי לשכנעם להתנגד להסכם, לא מנעה את הארכת הסיוע הביטחוני לישראל לעוד עשר שנים. הביקורת של ברק, גם אם היא מבוססת, אינה מקובלת עלי, משום שאם אכן מדובר באמצעים שהיו מאפשרים לישראל לתקוף את איראן, אני משוכנע שהתקפה שכזו היתה מהלך בלתי סביר מבחינתנו. הביקורת הרפובליקנית נובעת מטעמים פוליטיים של ערב בחירות, ואינה נובעת מאהבת ישראל. אם הסעיף הרלוונטי אינו חוקתי - זהו עניין פנימי אמריקני ולא עניין שלנו.

מה שחשוב בעיניי הוא דווקא ההשתחררות מן התלות בסיוע האמריקני, ולא הגדלתו. נתניהו היה זה שהוביל את הביטול ההדרגתי של הסיוע הכלכלי לישראל, ותפקידו הבא צריך להתמקד בהפיכת הסיוע שהוסכם עליו, עד 2028, להסכם הסיוע האחרון. מדובר בעבודה יסודית על תעדוף הצרכים הביטחוניים שלנו, ביטול הוצאות מיותרות והתייעלות אמיתית, אשר ממנה אנו מרשים לעצמנו להימנע כבר שנים רבות, בשל התחושה הנוחה שמעניק לנו הסיוע השנתי הנדיב.

העובדה שהממשל מוכן להעניק לנו סיוע גדול כל כך, ושקיימת כרגע תחרות בין־מפלגתית בארה"ב על הנדיבות כלפי ישראל, אינה אומרת שכך יהיה לעד, ושלא נשלם על כך שדווקא מדינה מפותחת הנמצאת במצב כלכלי יציב מקבלת סיוע גדול כל כך לעומת מדינות עניות וחלשות. עדיף שאנחנו עצמנו נדע לשים לכך קץ, ולצאת לעצמאות.