מה הקשר בין החניון התת־קרקעי שקרס לברווז חובב בירה? • מה מצבם הבריאותי של הרבנים השבוע? • ולמה נשיא הפיליפינים נחשב לפופולרי מאוד בישראל?
למחרת קריסת ארבע הקומות של החניון התת־קרקעי ברמת החייל, הודיעה החברה שבנתה את מגדל הקלפים הזה, "דניה סיבוס", כי "בטיחות העובדים היא נר לרגלינו". בשל תוצאות הדאגה לבטיחות העובדים, ברור לנו שבמקרה הזה משמעות הביטוי "נר לרגלינו" היא לא "זה חשוב לנו", ולכן נשאלת השאלה - למה באמת התכוונו ועל איזה נר הם באמת מדברים? ובכן, נוכח התוצאות והנסיבות, סביר להניח שמדובר בנר להורדת חום, שכולכם יודעים לאיפה מכניסים אותו - ומכאן שהחברה כנראה התכוונה שלכל ברור לאיפה אפשר לדחוף את הבטיחות.
עצוב, אבל פעם בכמה זמן זה חייב לקרות אצלנו: גשר המכביה התפרק, כי מי הגאון שהעלה על הדעת שגשר צריך להחזיק מעמד כשדורכים עליו; ואז הרצפה של אולמי ורסאי התמוטטה, כי למה לחשוב שהיא צריכה להיות חזקה דייה כדי להתמודד עם החוגגים הרוקדים; והפעם זה החניון שקרס, כשהעומד בראש החברה הבונה מסביר בטלוויזיה שהכל נעשה כמו שצריך - מה, לא ברור לכם שחניון צריך לקרוס ולקבור תחתיו את העובדים?
אבל תמיד זה ככה. קורה אסון, והחברה הבונה מסבירה שהיא עשתה הכל בסדר, תוך שאנשיה מורחים על פניהם הבעה משתוממת נוכח ההאשמות נגדם. אז נכון, יכול להיות שבבנייה היה מעורב אדריכל או איזה מהנדס לכאורה או אולי סטנדאפיסט, אבל אל תגידו לאחראים שבגלל זה קרסו ארבע קומות ונהרגו פועלים.
הדילמה הזו, אם בכלל צריך מהנדס, מזכירה סיפור ידוע על הפאב היחיד שהיה פעם בחדרה, בכיכר "העיגול", מצפון לתחנת המשטרה. יום אחד, בשעת אחר הצהריים, נכנס לפאב ברווז, קפץ על אחד הכיסאות, הושיט לברמן שטר של 50 שקלים ואמר: "תן לי בירה, בבקשה". הברמן התלהב, מזג את הבירה והניח ליד הכוס את העודף. הברווז רוקן את הכוס, השאיר טיפ של שקל, כמקובל בחדרה, והלך.
למחרת חזר על עצמו הסיפור: הברווז נכנס לפאב, קפץ על כיסא, הושיט 50 שקלים לברמן, שעוד לא נרגע מאתמול מהברווז המדבר, שתה את הבירה, קיבל את העודף, השאיר טיפ והלך. ביום השלישי, תוך כדי שהברווז כמנהגו שותה את הבירה, שאל אותו הברמן: "תגיד, מה הסיפור שלך?" ענה הברווז: "אני מהנדס בניין מרומניה ועובד באזור באחד הפרויקטים. אצלנו ברומניה נהוג שאחרי העבודה הולכים לשתות משהו".
למחרת, תוך כדי שהברווז שותה, אמר לו הברמן: "שמע, אתה יכול להרוויח הרבה יותר כסף".
שאל הברווז: "איך?"
ענה הברמן: "ביום ראשון מגיע לעיר קרקס. לך לשם, דבר איתם, אני בטוח שהם יתלהבו".
חשב לרגע הברווז ואמר: "רגע, קרקס? זה לא הדבר הזה שרואים בו המון חיות ולוליינים באוהל ענק?"
השיב הברמן: "נכון".
והברווז תהה: "אז מה יש להם לעשות עם מהנדס בניין?"
רק שיהיו בריאים
כמה רבנים כנראה מאוד חולים, הרי לא יכולה להיות סיבה אחרת לכך שעד לרגע כתיבת הטור, עדיין לא שמענו על כך שהאסון ברמת החייל נגרם בגלל העבודות על הרכבת בשבת.
העלבון של אובאמה
יש לי תחושה שאם היו עושים השבוע סקר בשאלה מי האישיות הכי פופולרית בישראל, את אחד המקומות המכובדים היה תופס נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה. למה? כי השבוע הוא כינה את נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, בכינוי, שהדרך היחידה להציגו היא שזהו כינוי שצופים במשחק כדורגל מפנים לעיתים לעבר השופט, תוך התייחסות לעיסוק של אמו.
הדרמה הזו מעלה כמה שאלות מעוררות סקרנות, אבל אנחנו נסתפק בשאלה אחת בלבד: "אז מה, מר אובאמה, יכול להיות שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא לא הדבר הכי גרוע שקרה לך?"
עלבונו של הנשיא האמריקני מזכיר סיפור ידוע על השליט הנאור ביותר בעולם בדורות האחרונים, שליט רומניה לנצח ניקולא צ'אושסקו, שיום אחד יצא בתחפושת לרחובות בוקרשט. כל שרצה לעשות הוא ללמוד על תחושות האזרחים, ותחילה ביקר בגן ילדים. שם, בארגז החול, ראה את הילדים משחקים ושאל את אחד מהם: "מה אתה עושה?"
ענה הילד: "אני עושה פסל של המנהיג העליון, החבר צ'אושסקו".
צ'אושסקו חייך בשביעות רצון ושאל: "ממה אתה מכין את הפסל?"
הילד השיב: "מערבוב של חול ופיפי".
עזב השליט את הילד, ניגש לילדה ששיחקה בסמוך, ושאל: "ומה את עושה?"
השיבה לו: "מכינה פסל של מנהיגנו, החבר צ'אושסקו".
"וממה את מכינה אותו?" תהה המנהיג.
אמרה לו: "חול ופיפי. אני מערבבת ומפסלת מזה את צ'אושסקו".
וכך המשיך צ'אושסקו לעבור בין הילדים ולקבל את אותה תשובה, עד שהבחין בילד ששיחק בקצה ארגז החול וניגש לשאול אותו: "מה אתה עושה?"
הילד ענה: "אני מכין פסל של מנהיג המהפכה הסוציאליסטית, לנין".
"וממה אתה מכין את הפסל?" שאל המנהיג העליון.
השיב הילד: "מחול".
אז צ'אושסקו המרוצה שאל: "ולמה אתה לא משתמש גם בפיפי, כמו כולם?"
הסביר הילד: "כי אם מוסיפים פיפי, זה יוצא צ'אושסקו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו