אין זה פלא שהעיר שבה כיהן עשרות שנים, "חיפה האדומה", שאוכלוסייתה מגוונת ומורכבת מבני עדות ולאומים שונים, קיבלה אותו בזרועות פתוחות. אחרי הכל, איפה ישנם עוד רבנים כמו האיש ההוא, הרב שאר ישוב כהן, שנפטר השבוע לבית עולמו.
רב שהיה גם יודע תורה, גם משפטן בהשכלתו, גם קצין בצה"ל, ועוד קודם לכן לוחם שנפל בשבי הלגיון הירדני, אדם שידע להלוך גם עם שועי עולם, גם עם גדולי הרבנים החרדים, אך לצד זה לא נמנע מלהיפגש עם האפיפיור ולנסות לפעול במרץ למען קידום השלום והפיוס הבין־דתי.
למרות היותו חבר במסדר הכבוד של משפחת "אצולה" רבנית וייחודית (אביו היה "הנזיר הירושלמי", הרב דוד כהן; הסנדק שלו בברית המילה היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי הראשון לארץ ישראל; וגיסו היה הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל ולימים הרב הראשי לישראל), פילס לו הרב שאר ישוב כהן דרך משלו. בנועם, באצילות, במאור פנים.
כבנו של ה"נזיר", נמנע הרב שאר ישוב משחר ימיו ובמשך רוב חייו מאכילת בשר ומשתיית יין. בילדותו נמנע אף מנעילת נעלי עור ומתספורת, וגידל צמה ארוכה עד שנות נערותו (חבריו הירושלמים שביקשו להקניטו היו מושכים לו בצמה...). לימים למד בישיבותיה של ירושלים, אך בד בבד עסק בהגנת העיר. חבר ב"ברית חשמונאים" ולימים לוחם באצ"ל, נלחם בהגנה על העיר העתיקה, ועם נפילת הרובע היהודי נפל בשבי הירדני.
עם שובו מהשבי שירת ברבנות הצבאית, כיהן כרב חיל האוויר והגיע לדרגת סגן אלוף. לאחר שחרורו מצה"ל, סיים לימודי משפטים בהצטיינות בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, כיהן כסגן ראש העיר ירושלים ועמד בראש מכון הרי פישל ומוסדות "אריאל", המוסדות החשובים ביותר להצמחת דור של רבנים ודיינים שעשרות מהם מכהנים כיום בארץ ובחו"ל.
פסקי הדין שלו בענייני עגונות ומסורבות גט שיקפו את אישיותו ודרכו בתורה. באחד המקרים התיר באמצעות פסק דין מהפכני אישה שבעלה היה ל"צמח", לא שפוי בדעתו, ולכן נמנעה ממנה האפשרות לקבל גט. באמצעות שימוש נכון ומושכל בדרכים הלכתיות, כגון פסילת אחד מעדי הקידושין ועקרון "מקח טעות", עשה הרב שאר ישוב כהן שימוש ראוי בארגז הכלים ההלכתיים והתירה מעגינותה.
כחבר מועצת הרבנות הראשית, נשא בגאון לכל מקום שאליו הלך את כרטיס אדי ודיבר בשבח תרומת איברים והצלת חיים.
בדור שבו לעיתים יש רבנים זיגזג, נשאר הרב שאר ישוב כהן איתן בעמדותיו. שקול, מתון. למרות עמידתו על משמר ארץ ישראל השלמה וכאבו על החזרת שטחים, לא התלהם, תר אחר דרך ההיתר בעולמה של ההלכה ולא פנה, כרבים מעמיתיו, לשוליים הקיצוניים, המחמירים. דמותו תחסר מאוד בנוף הרבני בארץ. פטירתו מסמלת סופו של עידן. עידן של רבנים מסוג אחר, של רבנים שאינם דבקים רק בדרך ההלכה אלא יודעים גם מהי דרך ההכלה, של יהדות מקרבת ולא מרחיקה, של קבלת כל אדם - יהודי ושאינו יהודי - בסבר פנים יפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו