כדורגל חיובי, אבל בלי הפתעות

שוב תסכול, שוב תחושת החמצה, שוב תחושה שהיינו קרובים אבל בסופו של דבר היתרון הפיזי, המהירות והמיומנות של האיטלקים עשו את ההבדל וגם עשרה אורחים הספיקו כדי לא רק לשמור על היתרון אלא גם להגדיל אותו.

נבחרת איטליה הגיעה לישראל רק שלשום והסתפקה באימון הליכה באיצטדיון, כשהשחקנים חנוטים בחליפות. הטיול נמשך גם במחצית הראשונה. יכולת בינונית, קצב איטי ומינימום מאמץ הספיקו להם כדי להוביל בבטחה. איטליה, שעיקר גדולתה בהגנה, דווקא לא הבריקה הפעם מבחינה הגנתית ונראתה הרבה פחות בטוחה.

אפשר להעריך את אלישע לוי על ההחלטה לשחק במערך יותר פתוח עם ארבעה שחקני הגנה, אבל מול איטליה שמשחקת עם שני חלוצים במרכז זה היה יומרני מאוד - הנבחרת נחשפה בקלות רבה. זה בוודאי נכון כששני הבלמים הם טיבי וצדק (לא מספיקים טובים לרמות האלה). המהלכים שהכריעו את המשחק הגיעו דרך אגף ימין של ההגנה. בשער הראשון האיטלקים ניצלו עמידה לא נכונה של בן ביטון לשער קל. המגן של ב"ש כשל פעם נוספת בפעולה של אחד על אחד שהובילה לבעיטת הפנדל.

הנבחרת שלנו התקשתה מאוד להחזיק בכדור במרכז ובחלק הקדמי ואיטליה כפתה הנעת כדור רוחבית ולאחור. החיסרון של שחקן יוצר בנבחרת שמסוגל לספק את המסירות לאזורים המסוכנים לא תרמה לסיכויים להגיע למצבים במשחק השוטף.

למזלנו, דווקא השחקן מנוסה ביותר באיטלה, קיילני, שגה כמו טירון במספר מקרים כולל בשער הנפלא של בן חיים שהחזיר את הצבע לפנים של אלישע. הערב החשוך של בלם יובנטוס הסתיים עם הרחקה בפתיחת המחצית השנייה שנתנה הרבה אוויר לנבחרת הישראלית וסימנה את תחילת השינוי הגדול ולדקות טובות של הנבחרת.

אחד הבולטים בנבחרת היה תומר חמד שעבד, הטריד את ההגנה האיטלקית וגרם להרחקתו של קיילני. גם כיאל היה ביכולת טובה עם השקעה רבה בסגירה של מנהל המשחק האיטלקי וראטי ובנסיונות לצאת קדימה. הרעיון של לוי לשלוח למגרש את אצילי במקום קשר אחורי היה נכון, אבל ביטון דווקא היה צריך להישאר בזכות יכולת המסירה שלו. מי שהיה צריך להיות מוחלף הוא ייני. בכל מקרה אצילי לא הצליח להשפיע על המשחק.

החילוף הבא כבר היה פחות מובן כשקהת החליף את בן חיים. מה לוי חיפש להשיג? הנבחרת שלנו שאבה עידוד, לחצה את איטליה לאחור והחלק האחרון של המשחק היה חיובי. זה לא עוזר בשורה התחתונה, כשהנקודות שוב נוסעות רחוק מאיתנו.