עבודות הרכבת בשבת: תבונת הפשרה

אני מאמין כי אילו היה אהוד ברק ראש ממשלה או שר בעל ותק של עשר שנים, בדומה לבנימין נתניהו כיום, היתה פרשת המשחן ב־1999 מסתיימת כפי שהסתיים בסוף השבוע האחרון משבר איום הפרישה של "יהדות התורה" בגלל מיזם שדרוג תחנות הרכבת בשבת.

רה"מ עשה את הדבר הנכון מבחינתו: בלי "יהדות התורה" אין לו קואליציה, והדבר האחרון שהיה רוצה לראות הוא את התפרקות ממשלתו בגלל עוד פרשיית שבת, שהיא, בערך, הנושא האחרון על סדר יומו. כיוון שלא רצה להיראות כמי שנכנע לחרדים, ומצד שני - לא יכול היה להרשות לעצמו לוותר עליהם, הגיע לפשרה הגיונית, אשר לפיה שדרוג תחנת "השלום" בתל אביב יתבצע כמתוכנן, תוך סגירת חלק מנתיבי איילון לתנועה במהלך השבת, ושדרוג תחנות אחרות ייערך בימי חול. עקרון "פיקוח הנפש" בא לעזרתו: אילו היתה העברת הציוד נעשית במהלך ימי החול, היתה נגרמת צפיפות רבה של כלי רכב, מה שהיה מונע מרכבי הצלה להגיע ליעדיהם. כשהשתכנעו החרדים כי מדובר בפיקוח נפש, נתנו את ידם לחילול השבת.

לפני 17 שנה היה צורך להעביר ציוד טורבינה ענק בכבישי הארץ, וחברת החשמל הסבירה כי הדבר יכול להיעשות רק בשבתות. ממשלת ברק היתה בת חודשיים. ברק עצמו נסע לכמה ימים לפוש במושב בית הלל שבגליל, לאחר מסע בחירות מייגע ומלאכת מרכבה ממשלתית מייגעת גם היא. אנשי "יהדות התורה" באו אלינו והודיעו לנו, חד־משמעית, כי יפרשו מן הקואליציה אם המשחן יעבור.

אנחנו מיהרנו למילון כדי להבין את משמעות המילה, אבל זה לא ממש עזר. הרב מיכאל מלכיאור היה אז שר החברה והתפוצות, יצחק (בוז'י) הרצוג היה מזכיר

הממשלה, ואנוכי הייתי שר המשפטים. לבקשת ברק ניסינו, לשווא, לשכנע את המפלגה החרדית לרדת מן האיום האולטימטיבי.

ואז מצאנו פתרון שיאפשר את העברת המשחן בלילות חול: ייבנה במהירות חניון מיוחד לרכבי הענק, כך שאת חלקה הראשון של הנסיעה הם יבצעו בין יום חמישי בלילה ליום שישי, יחנו בשבת, וימשיכו בנסיעה בין שבת לראשון. כשטילפנו להודיע על כך לרה"מ ברק, הוא אמר שכניעה לחרדים עלולה ליצור רושם מוטעה בקרב בני שיחו המדיניים, וכי ערפאת ואסד (האב) עלולים לייחס לו חולשה.

שלושתנו ניסינו לשכנע אותו שהפתרון שנמצא ימנע תהליך דומינו, שבו, בעקבות העברת ציוד שאיש לא יודע מהו, תפורק הקואליציה. ברק סירב, וכנראה לא האמין

כי "יהדות התורה" תממש את איומה. המשחן נסע בשבת, החרדים עזבו את הקואליציה, ואחריהם עזבו האחרים. לאחר חודשים מעטים מצאנו את עצמנו בקואליציה של 32 חברי כנסת...

הפשרה המפא"יניקית המקורית היתה נכונות לוותר לשותפים קואליציוניים כדי לממש את המטרות האידיאולוגיות המרכזיות. היא זכתה לגינוי (שלא בצדק) כאשר הצליחו לייחס את הנכונות לפשרה לרצון לשמור על שלטון בכל מחיר. ברק צריך היה להתפשר כדי לקדם את התהליך המדיני שהיה חשוב לו כל כך. נתניהו השכיל להתפשר כדי להבטיח את המשך מדיניותו שלו.