"הנוער של היום הוא לא מה שהיה פעם" היא טענה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. אם לדייק, התפיסה הרווחת כיום לגבי בני הנוער היא שראשיהם נתונים אך ורק בווטסאפ, בסנאפצ'ט ובאינסטגרם, ושכל מה שמעניין אותם הוא הם עצמם ותו לא. אם לא די בכך, אומרים עליהם שהם עצלנים, מרוכזים בעצמם, חוצפנים ורשימת ה"מחמאות" עוד ארוכה. אלא שהמציאות בשטח מוכיחה אחרת.

הנה, למשל, מה המשותף בין מיזם חדש שמחבר ניצולי שואה ובני נוער דרך שירי הילדות של הניצולים, תוכנית לעידוד חשיבה יצירתית בקרב ילדים, פיתוח אפליקציה המיועדת להקל את התקשורת בין הורים גרושים ופרויקט להקמת מוזיאון קהילתי בשכונת מצוקה קשה? כל הפרויקטים הללו אינם פרי יוזמתם של משרדי ממשלה, של גורמים עירוניים או של ארגוני מגזר שלישי כאלו ואחרים. כל המיזמים הללו, ומיזמים רבים דוגמתם, מוקמים ומובלים בימים אלו ממש על ידי בני נוער מכל הארץ. כן, אותם בני נוער שאנו המבוגרים נוטים לעיתים להמעיט בערכם.

מתברר שסביבנו נמצאים אלפי צעירים וצעירות שלא מוכנים לקבל עליהם את התואר הסתמי "דור העתיד" ו"דור המחר" ובוחרים להיות "דור ההווה". הם מבינים שהחברה הישראלית זקוקה להם כאן ועכשיו, נענים לקריאה ומצליחים להוביל וליצור שינוי בסביבתם. והפלא ופלא - לא כולם תלמידים מצטיינים. ועדיין, את הבחינה באזרחות מעשית, אם היתה כזו, כולם היו עוברים בהצטיינות. הם נמצאים בינינו באלפיהם, וכל מה שצריך לעשות זה פשוט לשים לרגע את הציניות בצד ולפקוח את העיניים ולראות אותם.

מחר יצוין בעולם יום הנוער הבינלאומי. ביום זה חשוב לזכור שאם מצליחים לטעת בצעירים את התחושה שבאמת מאמינים בהם, אם מעניקים להם כלים בסיסיים ביזמות ובניהול פרויקטים וגורמים להם להאמין שהם באמת מסוגלים - קורים דברים מדהימים. אותם חבר'ה שיושבים משועממים בכיתות ובוהים במוריהם בוחרים פתאום לקום, לקבל אחריות ולעשות מעשה. הם רצים בהתלהבות, סוחפים אחריהם עשרות מחבריהם ומצליחים גם במקומות שמבוגרים נכשלים בהם. נכון שהם עושים הרבה טעויות של טירונים, כי הם אכן כאלו, אבל יש להם נכס אחד, המיוחד רק להם, שאותו מרביתנו כמבוגרים איבדנו מזמן - וזה האור האמיתי בעיניים, שגורם גם לציניקנים הגדולים ביותר ליפול בקסמם ולהירתם לסייע להם כמיטב יכולתם.

אם אנחנו רוצים לדעת למה באמת הילדים שלנו מסוגלים, אם אנחנו רוצים לראות אותם מקבלים אחריות ומעורבים יותר - בעיקר בעידן המסכים - עלינו לזכור כי התפקיד שלנו הוא לא להעביר להם ידע או לנסות לגרום להם להיות כמונו, אלא פשוט לסייע להם למצוא את דרכם הייחודית, זו שתשלב בין הגשמת המאוויים האישיים לבין תועלת הכלל. כל מה שאנו נדרשים לעשות זה רק לחשוף אותם לאוקיינוס הידע שמקיף אותם, ללוות אותם בתהליך החיפוש ולספק להם מודל ערכי ראוי.

נסו לעשות רק את זה עם ילדיכם, תלמידיכם וחניכיכם ותראו מה יקרה.