אחרי קליבלנד, לפני פילדלפיה

באופן מסורתי, ממלאות הוועידות הארציות של שתי המפלגות בארה"ב מכלול רחב של פונקציות, שחרגו בהרבה מהיעד הפוליטי הראשוני שלהן - בחירה רשמית במועמד (והשבוע גם במועמדת) מטעמן כדי להתמודד על המשרה הנחשקת מכל. בין השאר נועדו התכנסויות אלה לעצב עבור כל מפלגה זהות מגובשת ו"כרטיס ביקור" מוגדר, שיאפשר למנהיג/ה ללכד את שורות המחנה לקראת ההכרעה.

מבחינה זו, לפחות, אפשר לקבוע שבשבוע שעבר נפל דבר בקליבלנד, וזאת משום שהוועידה הרפובליקנית שהתכנסה בה חרגה - למרות סיומה החגיגי - מדפוס מושרש זה. לפחות אחדים מבכירי הממסד בעבר ובהווה לא טרחו לכבד בנוכחותם את האירוע ונוסף על כך, גם המתמודד לשעבר טד קרוז טרם השלים עם הפסדו לטראמפ בפריימריז, ובנאומו נמנע באופן מתריס מלהביע בו תמיכה. ואולם חרף צלילים דיסהרמוניים אלה, לא שבה המפלגה במנהרת הזמן לעידן ועידות השסע רוויות המתח של 1964 ו־1976, שגבו ממנה מחיר פוליטי כבד. זאת, משום שהבסיס העיקרי למחלוקת המתמשכת בין טראמפ לבין קרוז (ומעגל תומכיו) לא היה בעיקרו אידיאולוגי אלא אישי. אחרי ככלות הכל, המצע הרפובליקני שאושר בוועידה שיקף, באופן טהור ומזוקק, את תפיסת עולמו של האגף השמרני והדתי במפלגה, שקרוז נמנה עם נציגיו.

גם מינויו של מושל אינדיאנה האוונגליסט, מייק פנס, כמועמד לסגנות הנשיא, העניק ביטוי מלא לעמדותיו של זרם זה. לפיכך, קרב המאסף שהמשיך קרוז לנהל כנגד טראמפ בהיכל הספורט של קליבלנד היה מועד מלכתחילה לכישלון. על רקע זה, המשימה העיקרית שעימה חייב איל הנדל"ן מניו יורק להתמודד לקראת ההכרעה היא לחזק ולהרחיב עוד יותר את בסיס התמיכה שלו, בייחוד בקרב מעמד הצווארון הכחול, שמצבו הכלכלי הידרדר בעידן אובאמה. בה בשעה מחייב ההיגיון הפוליטי הזה להזמין גם את שאר מרכיביו החברתיים של הפסיפס רב הפנים והגוונים של האומה לחסות בצל קורתו.

ואכן, "נאום הקבלה" שנשא טראמפ עם סיום הוועידה היה צעד במסלול מימושו של יעד אינטגרטיבי זה. לנוכח גל האלימות הבין־גזעית הגואה, ועל רקע הטרור של האיסלאם הקיצוני, המחלחל גם אל תוככי היבשת האמריקנית, ביקש טראמפ לקבל מנדט מכל הקבוצות והציבורים, המשוועים למנהיגות נמרצת ובוטחת. ממש כמו המועמד הרפובליקני לנשיאות ב־1968 ריצ'רד ניקסון, גם טראמפ הבטיח בנאומו להחזיר את החוק והסדר לערי ארה"ב ולשקם את ביטחונם האישי של אזרחיה. זאת, כתנאי מוקדם לשיקום מעמדה הבינלאומי של מעצמת העל האמריקנית, שתחת שרביטו של ברק אובאמה נקלעה אל תוך תהליך שקיעה מואץ.

בה בשעה נערכת יריבתו של טראמפ למירוץ, הילארי קלינטון, לוועידת מפלגתה, שתיפתח מחר בפילדלפיה. העובדה שערב ההתכנסות בפילדלפיה בחרה קלינטון בסנאטור הפופולרי ממדינת המפתח וירג'יניה, טים קיין, כמועמדה למשרת סגן הנשיא, איננה צפויה להקל את מאמציו להרחיב את תשתית התמיכה בו, בעיקר בקרב שכבות הביניים. שכן, קלינטון לא נטלה סיכונים כאשר בחרה בפוליטיקאי ממסדי ומנוסה, שכיהן בעבר כסגן המושל, כמושלה של וירג'יניה וכיו"ר המפלגה הדמוקרטית, להיות שותפה למירוץ.

העובדה שקיין שייך, מבחינת עמדותיו בסוגיות כלכליות, חברתיות וערכיות, למרכז הפוליטי במפלגה ולא לאגף הליברלי שבה, עשויה לאזן במידת מה את צביונו של "הכרטיס הדמוקרטי", שנגרר - לפחות מבחינת מצעו - אל מרחבי השמאל העמוק בלחצו של המועמד לשעבר ברני סנדרס. דבר זה עשוי להפכו לאטרקטיבי יותר עבור מקצת לפחות ממצביעי הזרם המרכזי בפוליטיקה האמריקנית. כמו כן, קיין, הדובר ספרדית רהוטה, עשוי להוסיף למועמדת הדמוקרטית פלח נוסף של "הקול ההיספאני" רב החשיבות (הגם שרובו מובטח לה ממילא). מוקד תשומת הלב הציבורית נודד עתה לפילדלפיה, ובסוף השבוע, עם תום הוועידה הדמוקרטית, יגיע המירוץ לבית הלבן לישורת האחרונה שלו.