עדיין יפי הבלורית והתואר

דורות רבים של לוחמים ראיתי בחיי, כל דור מתהדר בלוחמיו וממרום גילו נראים לו הדורות הבאים קטנים יותר. אל תיטעו, זו רק הנוסטלגיה שמאירה באור זוהר.

הלב מתרגש למראה אלפי מתגייסי מחזורי 2016, ועין מקצועית מבחינה מייד כי אין הם נופלים במאומה מקודמיהם. היסטוריית הלחימה הארוכה של מדינת ישראל הולידה חיילים מצטיינים ולוחמים בעלי שם, שגבורתם הפכה כמעט לאגדה. תהילתם מציבה רף גבוה, אך אני משוכנע כי גם דור המתגייסים הנוכחי יוציא מתוכו חיילים ומפקדים למופת, שלא ייפלו מקודמיהם ואולי אף יעלו עליהם.

אני פוגש אותם בסדרות ובמסעות ההכנה לשירות, בפעילויות הסניפים והמתנדבים של "יחד למען החייל" ביחידות צה"ל ובבסיסים השונים. הרצון לשרת עדיין עז. לתרום ככל האפשר ואף קצת יותר.

נכון, הם מתוחכמים יותר, דרכי התקשורת שלהם שונות, מבטם על החיים נשען על הטכנולוגיה הדיגיטלית המתקדמת. הם לא מתנתקים ממסכי הטלפונים, אבל כל הווייתם מביעה את רצונם למלא ביעילות ובמסירות את משמרתם. מתגייסי 2016 אינם נופלים במאום במוטיבציה שלהם ממתגייסי ששת הימים, יום כיפור ואף לא ממתגייסי 1948 - יפי הבלורית והתואר. והמוטיבציה, כידוע, היא הבסיס והיא העיקר.

אמת, הם נתפסים בעינינו מפונקים יותר, בזמננו לא הומצאו אפילו המכשירים והעזרים שהם לחם חוקם. הם מורגלים להוויה הדמוקרטית, הם לא נרתעים לשאול שאלות, לעמוד על זכויותיהם, הם נבונים ומשכילים - אך כל זה לא גורע מאומה מיכולתם להיות לוחמים לתפארת צה"ל והמדינה. אולי ההפך הוא הנכון: מפקדיהם מאותגרים יותר וחייבים להיות מוכנים להתמודדות ברמה הגבוהה ביותר עם חיילים המבקשים להבין את ההיגיון של פקודה. צה"ל מרוויח מכך והמדינה כולה נהנית מדור שואל, חוקר ומתעניין יותר. אשרינו שאלה חיילינו.

גם המשפחות המלוות את החיילים המתגייסים הן אותן המשפחות הגאות והדואגות. בתחום הזה דבר לא השתנה. ולב דואג של אמא הוא אותו לב דואג של אימהות כל הדורות. אך יתרון גדול יש לחיילי הדור הנוכחי, כשבמשפחה העכשווית התומכת ברוב המקרים גם האבא וגם האמא שירתו בצבא, ויש להם מטען שלם של עצות והבנה לספק למתגייסים, דבר שהדורות הוותיקים לא נהנו ממנו.

מעבר למשפחה, תמיד היה חשוב לחיילים המשרתים, בוודאי אלו שבחזית, לדעת שלא רק המשפחה דואגת להם אלא העורף כולו מעריך ומוקיר את תרומתם. בדיוק כדי לבטא את החום, האהבה וההזדהות עם החיילים, אנו קיימים - "יחד למען החייל" - בהיותנו הזרועה הארוכה לחיבור החיוני כל כך בין החיילים לעורף, בין הצבא לחברה. מביאים ללוחמינו את ביטויי אהבת העם והמדינה.

פעם הדודות סרגו גרביים חמים ואפו עוגות לחיילים בחזית. הדודות הן עדיין אותן הדודות, היום הן רק עושות זאת באמצעות הפייסבוק, הווטסאפ והאינטרנט. הן לא מציעות רק ממתק אלא גם מטען לסמארטפון, אך הכוונה היא אותה כוונה: להביע ולחבק את החיילים חיבוק חם ומודה.

הכותב הוא אלוף (מיל'), יו"ר "יחד למען החייל",הגוף המאוחד של האגודה למען החייל וקרן לב"י