החגיגה נגמרה, זה זמן התיקון

הרשעת נוחי דנקנר בעבירות חמורות הזכירה לי את דברי הנביא ישעיהו, "איך נפלת משמיים, הילל בן שחר... ואתה אמרת בלבבך: השמיים אעלה ממעל לכוכבי אל". דנקנר שייך לקבוצה קטנה אך בעלת השפעה בלתי רגילה על החברה הישראלית, קבוצת המתעשרים הקלים. מנהלי בנקים היו 

עושי דברם, רק אזכור שמם הספיק כדי להזרים להם ולמקורביהם אשראי ללא ביטחונות ממשיים. עיתונאים ופרשנים כלכליים, בכלי תקשורת מוכרים וידועים, היו עבדים נרצעים שלהם. תחקירים על מקורות ההון שלהם לא נעשו, קשר שתיקה אפף את פעילותם. לתספורות שבוצעו על גב חסכונות לפנסיה של אזרחים תמימים, התייחסה התקשורת המגויסת כאילו מדובר בסלון יופי שזקוק להזרמת הון לצורך שיפוצים. את בתי המידות והאירועים מנקרי העיניים שלהם אנחנו מימנו.

שרים וח"כים הלכו שולל אחר מתק שפתיהם ותרומותיהם. נבחרי ציבור שהתעלמו מעובדת יסוד שבישראל הטייקונים לא תורמים, הם משקיעים. אזרח דל אמצעים שתורם 10 שקלים במרכול לטובת בעלי מוגבלויות, תורם משלו. בעלי ההון הגדולים תרמו משלנו. בטיעונים לעונש הם אפילו ביקשו התחשבות ב"תרומתם" לחברה. התרומות ניתנו לכל המפלגות, שום אידיאולוגיה, רק שיקולים אינטרסנטיים צרים. הטייקונים הקיפו את עצמם בעורכי דין וברואי חשבון, "שקשוקאים", כאלה שמקורבים למנהלי מוסדות פיננסיים וזוכים ליחס מיוחד מצד שופטים מסיבות מגוונות. עורכי דין שנשכרו לעיתים לא בזכות כישורים מקצועיים, אלא לטובת קשרים במערכת.

פסטיבל הטייקונים מסתיים, האורות כבים. בעלי שקים ריקים לא יכולים לעמוד זקופים לאורך זמן. החברה הישראלית עוברת תהליך תיקון וטיהור חיוני. תהליך שהיה צריך להתחיל כבר בשנות ה־50. באותן שנים, כשמקורבים לשלטון עשו עסקים בכספי שילומים מגרמניה, זכו לדירות מפוארות מנכסי נפקדים תמורת פתק מפא"יניקי מאנ"ש (אנשי שלומנו). כל דלת נפתחה להם על מנת להתעשר. נרדמנו כחברה, כשקבלני עפר נהיו מיליונרים כבדים מכסף שנשפך לשווא על הקמת קו בר־לב. כשבכירים בכוחות הביטחון הפכו להיות סוחרי נשק עולמיים ומתווכים במדינות עולם שלישי ודרום אמריקה.

הישראלים מפרגנים ולא מקנאים באלה שעשו הון בבניין הארץ ובאחרים שהקימו אימפריות היי־טק בזכות כישרון וידע. יש הערכה רבה למי שהמציא את הדיסק־און־קי או את תוכנת הניווט, כולנו גאים בהם. עם זאת, רובנו חשים בוז לאותם אלה שעשו את הונם בזכות קשרים, מניפולציה, אחיזת עיניים ותרגילים בשוק ההון. אלה ששכחו כי הסולטן העות'מאני והפריץ המנדטורי כבר אינם, וחרשו על גב האזרחים. אין בנו טיפת הערכה לחוכמולוגים שהתחמקו מלשלם מס על ידי הקמת חברות בפנמה, בשווייץ או בליכטנשטיין. ההתחמקות שלהם הכבידה את הנטל על כלל האזרחים.

אכן החגיגה נגמרה, התיקון כבר כאן. תודה לשופטים דוד רוזן וחאלד כבוב. הם היו מהראשונים להפנים את שיטות העבודה של הפשיעה הכלכלית והשלטונית המאורגנת. יש רק לקוות שבית המשפט העליון לא יתמלא שוב רחמים מפליגים על אלה שמקפידים מאוד על ניקיון בגדיהם, ואינם מקפידים על ניקיון ידיהם. חשוב שבית המשפט העליון יתרום גם הוא לביעור נגע השחיתות העסקית והשלטונית, המהווה את הסכנה הקיומית היחידה למדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו