דו"ח הקוורטט: בושה לאינטליגנציה

דו"ח הקוורטט פורסם ביום שישי בצל אירועי הטרור הקשים בישראל, אולם על הכנתו הוחלט כבר לפני כחמישה חודשים. המטרה היתה לאתר את המכשולים בשטח, אשר מונעים את החתירה לפתרון שתי המדינות, ולהציג המלצות מועילות שיאפשרו לצדדים להשיג את מטרתם המדינית המוצהרת: שלום המבוסס על הקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצד ישראל. הוא היה אמור להתפרסם כבר לפני שבועות אחדים, אך לחצים פוליטיים גרמו לעיכוב הפרסום, וכנראה - גם לשינויים בתוכן.

מזכ"ל האו"ם, באן קי־מון, ראה בדו"ח ביטוי למורשתו המדינית, ומנהיגים חשובים ורציניים בעולם ציפו לו מתוך תקווה שיהפוך לסוג של אבן דרך במאמץ הבינלאומי האינסופי לסייע בהשגת שלום. קראתי פעמיים את תשעת עמודי הדו"ח לפני שכתבתי כי מדובר בבושה לאינטליגנציה. במקום הצגה מדויקת וכנה של המצב בשטחים לאשורו, מדובר בעוד מסמך של האו"ם המשתדל להקפיד על האיזון "הקדוש" בין הצדדים, להפיס את דעת הכל ולהסתפק במכנה המשותף הנמוך ביותר. תיאור המצב ממש לא הצדיק את החודשים הארוכים שבמהלכם הוכן: ההסתה באמצעי התקשורת, ובעיקר ברשתות החברתיות, מספר האירועים וההרוגים, היקף הבנייה בהתנחלויות, היקף השטח המוכרז על ידי ישראל כ"אדמות מדינה" בשטח C הנמצא בשליטה ביטחונית ואזרחית של ישראל, הריסות הבתים, המעצרים המנהליים וביקורת על מנהיגים משני הצדדים.

הקורא יכול לחשוב שמדובר בשני צדדים הרוצים בכל ליבם להגיע לפתרון שתי המדינות אבל אינם מצליחים לעשות זאת, והנה בא הקוורטט, ולאחר כמה חודשי עבודה איתר את מה שמונע את השגת המטרה המשותפת, והוא ממליץ על פתרונות. כך, למשל, הוא קורא ליצירת אחדות פלשתינית בין השלטון ברצועת עזה ובגדה המערבית, על בסיס מצע אש"ף (כלומר הכרה בהסכם אוסלו), ועמידה בתנאי הקוורטט (כלומר הפסקת השימוש באלימות על ידי חמאס והכרה בישראל). הוא קורא להפסקת הבנייה בהתנחלויות ולהפסקת ההסתה. הדו"ח אומר את המובן מאליו, תוך התעלמות בוטה מהסיכוי להגשימו. זו בריחה אל זרועות העמדות העקרוניות ואל הסיסמאות המוכרות, במקום להתמודד עם המציאות ולהציע הצעות ממשיות. מישהו באמת חושב שאבו מאזן יכול להפסיק את ההסתה? שחמאס יחליט להכיר בישראל ובהסכם איתה, החתום בידי אש"ף? שבממשלת ישראל הנוכחית אפשר להשיג רוב לפתרון שתי המדינות ולהפסקת הבנייה בהתנחלויות?

במקום לשבת על המדוכה ולהציע משהו מעשי הרבה יותר (ברוח הסכם מדורג, שהשלב הראשון שלו יהיה מדינה פלשתינית בגבולות זמניים, על פי "מפת הדרכים" מ־2003), משתעשעת הקהילה הבינלאומית בכתיבת נייר שהוא בושה לאינטליגנציה.