באווירת הרמדאן השוררת בעזה ובאיו"ש היה הפיגוע בשרונה זריקת עידוד לקיצונים. חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית בירכו על הפעולה אך לא נטלו אחריות. מיהו האחראי לרצח הנפשע? בעקבות הפיגוע היו אתרי הפייסבוק והאינטרנט הפלשתיניים כמרקחה. רבים הזדרזו, מוקדם מדי, לברך על מותו של אחד המפגעים מכיוון ש"זכה" לגן העדן. להוותם התברר שהרוצח נורה ונתפס ואחר כך נתפס גם סייען שהיה קשור להתארגנותם של הרוצחים.
יש הגורסים שהפיגוע הוא יוזמה מקומית. נוכח הציוד, המקלעים המאולתרים ודרך הגעת המחבלים לאתר הפיגוע ייתכן שהיתה זו, כבעבר, יד ארגונית בפיגוע. אלא שסידרת הפיגועים האחרונה מובילה למסקנה עגומה: לצד הלהג על שלום, מדובר בהפקה יזומה של טרור מקשת הארגונים הפלשתיניים המיליטנטיים, ובהם אנשי ההנהגה, הדת והחינוך המייצגים את "העם הפלשתיני" על מרבית המוניו הרוחשים בסמטאות ובכפרים.
מדובר בטרור קולקטיבי, המעוצב על ידי מנהיגי הפלשתינים המאמינים שטרור הוא הדרך היחידה לסלקנו מ"פלשתין". תעבורת התקשורת והאינטרנט מבהירה כי הטרור הפלשתיני הנוכחי מונע בתחכום מניפולטיבי, בהנחלה ובעיצוב אלים ולוחמני של תודעת ההמונים הקולקטיבית של החברה הפלשתינית כנגד ישראל לדורות.
אווירת הרמדאן הטעונה ברגשות דת מספקת צוהר להלכי רוח רצחניים אלה באמצעות תחנות הטלוויזיה הפלשתיניות. תחנת אל־קדס של חמאס, למשל, שילבה בתוכניות ההתרמה ל"עזה שבמצור הקוראת לעזרה" גם אימהות פלשתיניות שהציגו בגאווה פוסטרים של בניהן רוצחי "גן העדן", וכן אימהות פלשתיניות של אסירים שצולמו בוכיות ומחו כי הסוהרים הציונים אינם מאפשרים ליקיריהן לערוך את טקסי הרמדאן יחדיו. בעקבות הפיגוע בשרונה הופנו שידורי האיום של חמאס לליברמן, "שהבטיח ביטחון". המאיימים הצהירו כי הפיגוע בשרונה הוא המתנה הראשונה שקיבל ברמדאן. ח'אלד משעל השמיע קריאות ניצחון והבטיח לאסירים הפלשתינים שחרור מהיר.
במסגרת התוכנית "מבט לציונות" בתחנת אל־קדס התארח ה"גנרל" ג'בריל רג'וב מהרש"פ, שהתייחס לפיגוע בשרונה על רקע מצבה של "מדינת הישות" או "מדינת הכיבוש". שום מילת פיוס לעבר ישראל לא נשמעה מ"מר ביטחון" הפלשתיני. להפך: שביעות הרצון שבדבריו היתה ברורה. הישראלים והמערב, הסביר, חייבים להפנים שהביטחון שלהם לא יושג אם לא תיפתר הבעיה הפלשתינית שהיא לב הסכסוך העולמי. הסיפוק שבדבריו תאם את הגינוי הרפה של אבו מאזן לפיגוע.
הקונצנזוס סביב הפיגוע בתוכנית באל־קודס היה ברור: ישראל "הוכתה בעומק" לאחר שסברה שהיא מחוסנת מפיגועים. עתה היא מפנימה שהעומק לא בטוח.
מכיוון שהפיגוע ודומיו, בצירוף לחץ בינלאומי, יאלצו את ישראל לוויתורים מפליגים, הגדיר ג'בריל שלושה תנאי התאבדות ישראליים לשלום: נסיגה לקווי 67', חלוקת ירושלים ושיבת הפליטים לתוך פלשתין לפי החלטת האו"ם 194. בקונטקסט של "הישגי" הפיגוע בשרונה ציין ג'בריל בסיפוק גם את השסעים המאיימים להרוס את החברה הישראלית: ספרדים נגד אשכנזים, חילונים נגד דתיים. השידור הסתיים בהצהרה ש"סופה של ישראל קרוב, שכן כל הבנוי על "באטל" (שווא) סופו להיכחד". בכך הם מניעים, לכך הם מטיפים, וכדאי שנדע זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו