מותו של מי שהכרנו בנעורינו כקסיוס קליי, ולימים התאסלם והפך למוחמד עלי, מצדיק לטעמי מחשבה מחודשת על האיגרוף כענף ספורט לגיטימי. האיש הזה, שהביא הרבה גאווה לאמריקנים והותיר מטבעות לשון, נפטר מן העולם ללא יכולת להוציא מילה מפיו. שנים רבות היה מת מהלך, שבר כלי, חולה אנוש במחלת פרקינסון הנובעת מאינסוף האגרופים שספג בדרך אל התהילה. אני יכול להניח שפעמים רבות אמר לעצמו כי היה מוותר על מה שהעניקו לו ניצחונותיו, אילו יכול היה לחיות חיים נורמליים.
עלי הוא ההוכחה המוחשית ביותר לנזק הגופני הכבד הנגרם למתאגרפים, לצד פגיעתו החינוכית המובנת מאליה. זהו הענף הבעייתי ביותר מבין ענפי הספורט האולימפיים. הוא נכלל במשחקים האולימפיים המקוריים, שהתקיימו לפני כ־4,000 שנה, אבל איכשהו נעלם אחר כך (אולי משום שקרבות הגלדיאטורים היו קטלניים הרבה יותר), והופיע מחדש בבריטניה של המאה ה־18. אנגליה, כמו אנגליה, ידעה למסגר את הענף החדש־ישן בתוך חוקים מדויקים, והללו השתנו מעת לעת וקבעו כמה שניות צריך להישאר על הקרשים לפני שנקבע הפסד בנוקאאוט, איסור על חבטות במרפק, משך כל סיבוב וכיוצא באלה דברים. אבל החוקים לא מנעו את נזק האגרופים. מאוחר יותר - כחלק מרצונם הכן של הגברים להילחם למען שוויון לנשים - הומצא גם איגרוף נשים. רק זה היה חסר.
ענף האיגרוף לא יוותר בקלות על קיומו. ראשית, הוא ענף ספורט לגיטימי, הזוכה לעידוד ממסדי ומהווה חלק מתחרויות הספורט היוקרתיות ביותר בעולם, ולא רק באולימפיאדה. שנית, מעורבים בו אנשים רבים: המתאגרפים, המאמנים, השופטים, ואנשים רבים העובדים סביבם ומתפרנסים מחילופי המהלומות. יש כאן היבטים כלכליים בהיקפים גדולים; מדובר בבידור להמונים, בתעשייה המכניסה כסף גדול, בתעשיית הימורים הקיימת סביב האיגרוף, ובמקרים רבים - גם במאפיה הקונה משחקים, ומוכרת משחקים. כל זה מבלי לדבר על כך שקרבות האיגרוף מספקים כבר שנים רבות חומר בלתי נדלה לתעשיית הקולנוע, שהרי מדובר בייצור מוגבר של אדרנלין, בהכרעות מהירות מאוד (בניגוד למשחקי הטניס או הגולף, שאין להם אף פעם סוף), ובשפך דם, היוצר אצל הצופים צירוף של הזדהות עם הקורבן ורצון להתבונן מקרוב בפצעיו הקשים.
תמיד יהיו מי שיאמרו שהאיגרוף הוא, בעצם, סובלימציה (עידון), המאפשרת לאנשים בעלי יצר אלים להכות במסגרת חוקים ונורמות, במקום להכות סתם. כך חוסכת החברה מקרים רבים של עבריינות, הנמנעים בעקבות הפניית הנערים והנערות למאמנים המלמדים אותם להכות בשק החבטות. ייתכן שזה נכון, אבל קשה להאמין שהחברה האנושית לא יכולה להמציא פתרונות פחות אלימים לפורקן יצר האלימות.
עכשיו, אחרי שכבר כל כך הרבה שנים מונעים החוקים את קרבות הגלדיאטורים, במדינות שונות מוציאים את מלחמות השוורים אל מחוץ החוק, ובחלק מן המדינות מוצא גם האיגרוף אל מחוץ לחוק - כדאי לשקול ברצינות שגם אנחנו נעשה את זה, ונמנע מאנשים צעירים להעביר את שארית חייהם כמו מוחמד עלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו