פעם ביקשתי מחבר שהוא גם אח שכול לספר כיצד עובר עליו יום העצמאות, מה המחשבות שלו ואיך הוא מתייחס ליום.
התשובה הייתה מפתיעה – "ביום העצמאות אני בעיקר שותק ומתפעם, מתפעם מהחלום שמתגשם לנגד עינינו, שותק וחושב מה החלק שלנו בהגשמת החלום של מדינת ישראל ומתפעם על עצם היותי חלק מחלום כזה", אמר.
המבט הזה על יום העצמאות מתייחס ליום במימד של קדושה, רואה את הערך העמוק הטמון ביום העצמאות, ובעיקר לא נותן ליום העצמאות לחלוף כמו עוד יום של הווי ובידור בלבד.
לעומת התשובה הזו, צפה לנגד עיניי חוויה שסיפרה לי מכרה שגדלה בקיבוץ בו היה טקס משמעותי עם כניסת יום העצמאות שהיה ממלא את ליבה כל שנה.
שנה אחת מצאה את עצמה בעיר הגדולה מחפשת ולא מוצאת. בליל יום העצמאות היא חיפשה כיצד לחגוג את המשמעות של היום, ואל מול עיניה התגלו הבמות והמוזיקה אך למרות חיפושיה, בשום מקום לא מצאה את הערך את התוכן ואת העוצמה של היום.
הפרדוקס זועק לשמיים. אל מול יום הזיכרון שהחברה הישראלית מקדשת בכל כוחה ובצדק רב, אל מול יום הזיכרון שמלא בהתכנסות פנימית ובמחשבות עומק פתאום, באבחה אחת, התוכן והערך נעלמים ואנחנו משאירים את המקום רק לבידור ולחוויה.
בעיניי, מוטלת לפתחנו הזדמנות גדולה: לקחת את העוצמות של יום הזיכרון ולהיכנס ליום העצמאות עם ציון הערך והתוכן העמוק שלו.
יש לנו הזדמנות לעצב את המפגש בין שני הימים האלה בכל עיר ועיר ובכל קהילה וקהילה על ידי חיבור בין הכאב לצמיחה, על ידי עיסוק בטוב שאנחנו פוגשים כאן במדינה ועל ידי נתינת מקום לאנשים הטובים שנמצאים כאן ועושים את המדינה הזו טובה יותר.
אם נשכיל למצוא את התמהיל הנכון בו החברה הישראלית כולה נכנסת ליום העצמאות ממקום ערכי ועמוק ולא משאירה את התוכן רק לטקס המעבר בהר הרצל, ברור לי שילדינו ידעו להעריך הרבה יותר את המדינה שבה אנו חיים ולמענה נדרשים אנו פעמים רבות לפעול ליצור ולהתמסר.
עולם החגים היהודי מתייחס בדיוק רב לשלב ביום בו שוקעת החמה ולמעבר ליום הבא המצוין עם צאת הכוכבים. "בין השמשות" נקראים הרגעים המיוחדים האלה אליהם פעמים רבות מתנקזים רגעי הגעגוע התקווה והכיסופים.
אם נדע לקחת את בין השמשות שבין יום הזיכרון ליום העצמאות וליצור שם רגעים קהילתיים ולאומיים של כאב תקווה וצמיחה נעניק ליום העצמאות את מקומו הנכון כיום של הכרת טובה ושמחה בכל היופי שזכינו לו.
אם נדע בסיומו של יום הזיכרון ועל סיפו של יום העצמאות לבנות חוויה עמוקה נעניק לעצמנו מפגש עם הסיבה לחיינו כאן ומפגש עם המנוע הערכי שמדינת ישראל מחפשת ביום יום. לבמות אפשר להשאיר מספיק זמן כל הלילה.
הכותב הוא המנהל החינוכי של "תוכנית יחד – זהות יהודית בקהילה", מבית רשת "אור תורה סטון"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו