סבתא ליטפה את מדיי ואמרה: "ניצחתי!"

כאשר יצאה חיה סבתי מאושוויץ, היא שקלה 23 קילו. קצת פחות מהבת הקטנה שלי היום. שלד אדם, רזה, קטנה, עם מבט מבועת בעיניים ומספר על הזרוע. אצלנו במשפחה מכירים את המספר הזה ממש טוב. כל כך טוב עד שיום אחד כשצעקתי מהחצר לבן שלי שהיה בבית "מה קוד הנעילה לשרשרת האופניים", הוא ענה 76693. אלו חמש ספרות ידועות. קוד למציאות שטבועה בנו. 

סבתא נולדה בשנה שבה פרצה מלחמת העולם הראשונה, ב־1914, בעיירה קטנה בגליציה ששמה נרולה. הוריה עברו איתה לבלגיה, היא התחתנה בגיל 25 וילדה בת אחת - מלכה. כמה חודשים לאחר כיבוש בלגיה נתפס בעלה של חיה ונלקח למחנה ההשמדה. כעבור כמה חודשים נתפסה גם היא ונלקחה לאושוויץ, ללא ילדתה, שנמסרה למשמרת. כשנולד לסבתא הנין הראשון, אמרה בלחש: ״מנגלה. ניצחתי אותך. יש לי נין בארץ הקודש״.

על השנתיים שבהן היתה סבתא באושוויץ אינני יודע הרבה. רק מעט סיפורים. כאלה שהופכים מאמינים לכופרים גמורים. אך סבתא שלי היתה אדם שמח ובעלת עין טובה. דומה שהרוע לא הותיר בה את חותמו. רק מדי פעם הציצה אלי המלחמה דרך עיניה של סבתא. כך, כשהגעתי יום אחד עם מדים לביתה, ניגשה אלי בהתרגשות, חיבקה אותי ונישקה את המדים שלי. "ז׳ה סווי טר׳ה פייר דה טוואה", אמרה בצרפתית במבטא פולני. אני מאוד גאה בך. האם חלמה אז, באושוויץ, על נכדים שהם מפקדי גדודים בצבא ההגנה לישראל? האם דמיינה נינות כנערות קלועות צמה ששרות בסעודה שלישית בעיניים בורקות על רקע שקיעה בהרי בנימין?

עם שחרורה חזרה סבתא לבלגיה לבית שאותו עזבה, שם גילתה לתדהמתה כי אחותה, שניצלה, הצליחה לאסוף את בתה מלכה מאנשי המחתרת ויחד התאחדו. אחרי שנה הכירו לסבתא את מרדכי ואך. סבי, שאף הוא שכל את בת זוגו במלחמה, נותר עם בן אחד ורצה להקים בית חדש. הם חיכו שנתיים לילד, אך הרופאים שבדקו את חיה אמרו לה שאפסו סיכוייה ללדת עקב הנזקים הגופניים שגרמו לה השנתיים באושוויץ. למרבה הפלא, שנתיים לאחר מכן הרתה וילדה את אבי - שלום. למרות אהבתם הגדולה לבנם המשותף, הסכימו לבקשתו לעלות ארצה בגיל 15 מתוך ידיעה שהמשכו של העם ייתכן רק בארץ ישראל. הם הצטרפו אליו לאחר מלחמת יום הכיפורים.

במלחמה זו נלחם אבא שלי כטנקיסט ברמת הגולן. כשנפגע הטנק שלו ממוקש, נטש הצוות והסתתר בין סלעי הרמה. שם תחת אש תופת נשבע אבי שאם ייצא בחיים מהמלחמה יקרא לבן שלו גולן־חיים, וכך נולדתי אני. ילד ישראלי רגיל. בן ונכד לסיפור לא רגיל.

לפני חודש הלכה סבתא חיה לעולמה. בבית העלמין שכבה על האלונקה עטופה בטלית, אישה קטנה ורזה בת מאה ואחת וחצי. סביבה עמדו שני ילדיה. מלכה ושלום. למלכה 12 ילדים ולאבי 11. בסך הכל 23 נכדים (אחד על כל קילוגרם). סביבם, כמאתיים נכדים וצאצאים, כמוני. וכולם שרו לה. אשת חיל מי ימצא... עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.

הכותב הוא רמ"ח מיגון בצה"לטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו