ההבדל הדק בין לסטר ליונייטד

לסטר לא זכתה אתמול באליפות, אבל מול 75,275 צופים באולד טראפורד הבהירה למה היא האלופה ויריבתה תמשיך בתהליך הבלתי ברור של בנייה מחדש. קלאודיו ראניירי נותן לשחקניו האלמונים תוכנית פעולה טובה וביטחון. לואיס ואן חאל מבלבל את שחקניו, ובעיקר מאט אותם.

יונייטד, עם ביקור מרגש של אריק קאנטונה ביציע, קיבלה פתיחה חלומית. יש לה שלישייה קדמית צעירה שכוללת את מרסיאל, ראשפורד ולינגארד, שאולתרה תוך כדי העונה ומשחקת בהתלהבות שמנותקת מהעייפות הכללית במועדון. כל חבריו של מרסיאל מתארים אותו תמיד כבוגר מכפי גילו (20) והוא מנפק שער או בישול בכל משחק חשוב.

אבל יונייטד היא יותר שער השוויון משער היתרון. ומאחורי השלישייה המבטיחה הזו משחקת קבוצה מפוחדת, איטית ברגליים ובראש ודי רופסת. כדור עונשין ללסטר במרחק עצום מהשער לא אמור להוות שום בעיה. אבל דני דרינקווטר, שחקן אקדמיה שנזרק מיונייטד, שלח לשמיים כדור לכיוון הכללי בין ווס מורגן למרקוס רוחו, שעדיין מבולבל אחרי שנתיים באנגליה וביונייטד. התוצאה הטבעית היתה רוחו על הרצפה והכדור ברשת.

הסטטיסטיקה בסיום הראתה יתרון 30:70 ליונייטד בהחזקת הכדור. הנה הסבר פיזיקלי: ליונייטד פשוט לוקח הרבה יותר זמן להגיע מרחבה לרחבה. יתרון בבעיטות לשער נובע בעיקר מבעיטות חסרות תקווה מול הגנה צפופה. וגם ההרחקה של דרינקווטר ארבע דקות לסיום לא עשתה יותר מלחשוף עוד גיבור של לסטר העונה. קספר שמייכל. גם האבא שלו היה מהאגדיים ביציעים, וראה איך הבן מנע מהעניינים להסתבך בכמה הצלות. מצטייני המשחק? אוהדי לסטר עם שלט מצחיק עד דמעות: "אנחנו נשארים בליגה".

איכשהו, בעלילה המפותלת של הליגה האנגלית, יונייטד לא איבדה את סיכויי ליגת האלופות שלה. סיטי היא התגלמות הקבוצות הבכירות באנגליה העונה: הוגים סנסציה במדריד ובינתיים נשחטים בסאות'המפטון. ליברפול כנראה צינית וחכמה יותר - אם תעלה לאלופות דרך הליגה האירופית זה יהיה נפלא. ואם לא, עדיפה לה עונה בלי הליגה האירופית.