חנינה לקצב? מה קרה לחמלה ולכבוד האדם? | ישראל היום

חנינה לקצב? מה קרה לחמלה ולכבוד האדם?

שוב אני נדרש להיות סניגורם של עבריינים, וזה נשמע לא טוב. שוב אני נדרש אל השכל מול הלב, המופרדים באופן מלאכותי. רבים מביטים בי בהרמת גבה, כיצד אתה, שומר חוק, מעלה על דעתך לסנגר על נשיא וראש ממשלה לשעבר אשר פשעו ונגזר דינם? ואני שוב משיב: יש הבדל בין ענישה לבין נקמה.

יש הבדל תהומי בין העמדתו לדין של איש אשר עבר עבירה, הורשע ואפילו נכלא, לבין הרצון להשפיל אדם באשר הוא. מפני שהשיח הקולני על "זכויות אדם" משום מה מפספס את זכויות העבריינים ומפני שהשיח הציבורי, קרי: השיח התקשורתי, הפך להיות כזה הדורש דם בכל מחיר. 

כעת אני נדרש מתוך מחשבה אשר אינה מנותקת מן הלב להגן על נשיא אשר פשע והורשע בדין, ואשר ריצה ארבע שנים מתוך שבע אשר נגזרו עליו, ולתמוך בבקשתו לקבלת חנינה. אם על פי דין אנחנו נוהגים, אז היה משפט, היתה הרשעה והיה גזר דין. מתקיים ביצוע של מאסר בן שבע שנים. חלפו כבר ארבע שנים. הכדור עובר אל מערכת הכליאה, כלומר ועדת שחרורים של בית הסוהר.

מדוע נדחתה בקשתו לקיצור שליש? הרי לא נהגו בקצב איפה ואיפה, מדובר הרי בהפך הגמור. קצב נעשה ללעג ולשנינה מעל כל במה וממעמד של נשיא הגיע אל חדר האסירים, על כל המשתמע מכך. וזאת, בין השאר, בעקבות הטענה אשר רווחה בתקשורת כי יש למצות איתו את הדין וכי לא יהיה שונה מאיש.

יפה. אם כן, מדוע ועדת השחרורים דנה בעניינו כאילו היה זה משפט מחודש? מדוע לא ידונו אותו לפי הקריטריונים של מי שמגיעה לו זכות כמו כל אסיר: הורדת שליש על התנהגות טובה, וכמובן ללא קשר למצבו הנפשי?

זאת ועוד. בהנחה שבית המשפט פעל לפי כללי הדין, ותוך בירור העדויות והראיות פסק שקצב אנס - הרי חומרת הדין כבר הביאה בחשבון שהוא לא מודה. יתרה מכך, אין שום סעיף חוקי הקושר בין חרטה לבין שחרור מוקדם בהנחת התנהגות טובה. אז מדוע אוחזת בארגוני הנשים החלחלה הנוראה כאשר באה השמועה בדבר אפשרות חנינה? 

התשובה האחת לכל השאלות שהעליתי כאן סבה סביב המונח "נקמה". נברתי במדרשים, בהיסטוריה, היכן שידי משגת, ומצאתי את מה שחכמים אמרו: מדוע חרב בית המקדש? מפני שדנו דין תורה. כלומר מפני שלא נהגו לפנים משורת הדין. שמעתם נכון. מפני שדנו לפי הדין. ארגוני הנשים לא מחפשים עונש, אלא נקמה. שייקוב הדין את ההר, גם אם הדין מאפשר חנינה. 

נשיא לשעבר זכאי לבקשת חנינה, שהרי אין חמלה או רחמים על מי שנשא בעונש עד מלוא הקדירה. ואם מצבו הנפשי מידרדר, כך לפי סניגוריו, על אחת כמה וכמה שיש לחון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר